באוסף ההיפוקרטי נמצאים תיאורי  מחלות פנימיות, מחלות מדבקות ומחלות כירורגיות כולל אורתופדיות. התיאורים הכירורגיים מצטיינים בבהירותם. החיבורים הכירורגיים באוסף הם “על פצעי הראש”, “על הכירורגיה”, “על הפרקים”, ו”על מכשירים לייצוב הנקע” . התיאורים טכניים והם מצטיינים בפרטים מרובים. ניתוחי ראש, כולל הרמת שבר הגולגולת, מתוארים בדייקנות. מצורפים הוראות לשמירת המוח מפני לחץ וזיהום. המחבר מודע לסיכון של פרכוסים של הגוף  בצד המנוגד לפגיעה בראש.

הסימנים הקלינים שהרופאים ידעו להפיק והמתוארים באוסף ההיפוקרטי :-  צורת הנשימה, היציאות, השתן, החום, השינה ועוד, אך  מפליא הדבר שאין זכר לבדיקת הדופק. בכל אופן כושר ההסתכלות  של היפוקרטס, אפשרה לו ראייה כוללת. עד היום מזכירים תאור “הפנים ההיפוקרטיים”, –“the Hippocratic facies”–  תאור הפנים של החולה הנוטה למות.

רפואה מונעת תפשה מקום חשוב בתורת הבריאות של היפוקרטס, וגם  הרמב”ם מצטט אותה. היפוקרטס נותן הוראות לגבי כמות מזון ואיכותו הדרוש לאדם, וכן הוא מתייחס לפעילות הגוף, למנוחה, להתעמלות, לרחיצה  ולסיכת הגוף. טיפולים תרפויטיים כללו הקזת דם, תרופות משלשלים, ופסיכותרפיה. בשבחו של היפוקרטס ייאמר שנמנע מ “בולמוס רוב המעש, חסר הביסוס העובדתי, אליו  נתפסו הדורות המאוחרים” הציטוט מפרופ’ יהושוע ליבוביץ.

“היפוקרטס זכה להערצה, שהלכה וגברה במרוצת הזמן הן במערב והן במזרח” ורק עם ההתקדמות במדעי הרפואה בארבע מאות השנים האחרונות, דעכה השפעתו.

החשוב במפרשי היפוקרטס היה גלינוס, ונקדיש לו מקום בשורות אלה בבוא העת. היפוקרטס נזכר לעיתים קרובות  בספרות היהודית מימי הבניים. לדוגמא הראב”ד רבינו אברהם אבן דאוד,- הפרשן  של הרמב”ם כותב עליו: ” אבל ספרי אפוקרט הרופא, בימי מרדכי ואסתר כתבם, שבאותו הדור היה”. איננו יודעים היום מתי מרדכי היהודי היה חי, אך היפקרטס חי במאה הרביעית לפני הספירה.

ראוי לסיים בהערכה לעבודתו של היפוקרטס שכתב הרמב”ם בהקדמה לספרו פירוש פרקי אבוקרט, שהוא פרוש לאפוריזמים של היפוקרטס: וכך כותב הרמב”ם: אבוקרט מגדולי האנשים, כל שכן מן הרופאים, בלא ספק…..”.