כאשר הטיטולים נכנסו לשימוש רווחה הדעה שחיתולים מבד עדיפים, כי הם בריאים יותר. פריחות בעור העכוז diaper dermatitis נמצאו יותר בתינוקות שלבשו טיטולים. מצב זה השתנה בד בבד עם השיפורים בטכנולוגית יצירת הטיטולים. היום  לטיטולים כושר ספיגה מעולה ופריחות בעור נפוצות פחות מאשר בימים ההם. לא זו בלבד שהספיגה יעילה יותר, אלא חומציות הטיטול וסביבתו the pH of the diaper– מיטיבה עם העור בהשוואה לחומציות הסביבה שנוצרת כאשר החיתול עשוי מבד.

לדור ההורים הנוכחי, הטיפול בתינוקות קל בהרבה מובנים מלדורות הקודמים. חיתולים מבד היו בשימוש משך מאות בשנים, ונדרש עמל רב להחזירם לשימוש לאחר שהתלכלכו. 

אך חיתולים מבד לא היו השיטה היחידה לטפל בהפרשות התינוק. כאשר עליתי ארצה שמעתי רבות על העריסה הכורדית. בעריסה זאת שני חורים, אחד לשתן ואחד לצואה. התינוק נקשר בעריסה בלי יכולת לזוז. מיטה מטבולית ממש. בשיטה זאת ההפרשות התנקזו ולא היה להם מגע ממושך עם העור. אם כן יש להניח שלא סבלו מפריחות בעור העכוז. מנגד אני מניח  שלקשירה הממושכת של התינוק היו  השפעות שליליות בתחומים אחרים, ואלה היו חמורות מהפריחה.