מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Hand Surgery עולה כי בטיפול בחולים עם מרפק טניס (או Lateral Epicondylitis) אין עדיפות למתן טיפול בזריקות סיליין, דם אוטולוגי, או סטרואידים, בהשוואה לפלסבו.
במסגרת המחקר הפרוספקטיבי, אקראי-מבוקר, ערכו החוקרים השוואה בין סיליין, סטרואידים וזריקות דם אוטולוגי לטיפול במרפק טניס.
מדגם המחקר כלל חולים שאובחנו עם מרפק טניס (Lateral Epicondylitis) במשך עד 6 חודשים. המשתתפים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות טיפול: 3 מ”ל סיליין ולידוקאין, סטרואידים ולידוקאין או דם אוטולוגי ולידוקאין. מבין 34 משתתפים במחקר, 28 השלימו את תקופת המעקב.
10 משתתפים חולקו לקבוצת הטיפול בסיליין, 9 טופלו בדם אוטולוגי ו-9 בסטרואידים. החוקרים נטלו בדיקות דם מכל משתתף. התוצא העיקרי היה מדד DASH (Disabilities of the Arm, Shoulder, and Hand). החוקרים נעזרו בהערכות VAS (Visual Analog Scale), DASH ו-Patient Rated Forearm Evaluation לפני כל זריקה ולאחר שבועיים, חודשיים ושישה חודשים.
מהתוצאות עולה כי אין הבדל מובהק במדדי DASH בין שלוש קבוצות הטיפול לאחר חודשיים ולאחר חצי שנה, כאשר עם סיליין מדד DASH עמד על 20 ו-10, בהתאמה, לעומת 28 ו-20, בהתאמה, עם דם אוטולוגי ו-28 ו-13, בהתאמה, עם סטרואידים. המגמה הייתה דומה גם בעת הערכת יעדים משניים, עם תוצאות שהצביעו על שיפור בכל שלוש קבוצות הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בטיפול בחולים עם מרפק טניס אין עדיפות למתן דם אוטולוגי, סטרואידים וסיליין, בהשוואה לפלסבו. בכל קבוצות הטיפול תועד שיפור דומה בעת ההערכה לאחר חצי שנה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!