prednisone מעלה את הסיכון לדלקת ריאות בחולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית (Arthritis Rheum)

תוצאותיו של מחקר חדש מעידות כי מינון נמוך של prednisone מגדיל את הסיכון לדלקת ריאות בחולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית (RA). פרט ל-leflunomide לא נמצא קשר בין הגברת הסיכון לבין תרופות אנטי-ראומטיות אחרות המשנות את מהלך המחלה (DMARDs) או תרופות אחרות.

החוקרים מציעים כי מתן מינון נמוך של prednisone עלול להיות לא בטיחותי, שכן דלקת ריאות הינה אחד הגורמים העיקריים לתמותה בקרב חולי RA. למרות השימוש השכיח ב-prednisone בקרב חולים אלה, לא מצויים מחקרים שבחנו את השפעתה על הסיכון ללקות בדלקת ריאות.

החוקרים בדקו 16,788 חולי RA, שגילם הממוצע עמד על 62 שנים, שהשתתפו במחקר ה- National Data Bank for Rheumatic Diseases longitudinal study. הנבדקים מילאו שאלונים מוקדם בשנת 2001 ולאחר מכן כל 6 חודשים לאורך תקופה בת 3.5 שנים.

החוקרים מצאו כי הטיפולים השכיחים ביותר היו methotrexate (ב-54.5%), prednisone (ב-38.1%), infliximab (ב-36.9%), hydroxychloroquine (ב-17.7%), ו-etanercept (ב-12.8%).

749 מקרים של אשפוז בשל דלקת ריאות התרחשו בקרב 644 מהחולים. משתנים שנקשרו לסיכון ללקות בדלקת ריאות היו גיל החולים, מצב העישון, היסטוריה של MI או מחלת ריאות, עליה במשך ה-RA, מספר ה-DMARDs או התרופות הביולוגיות המצויות בשימוש, והמצב התפקודי שנקבע על-פי דרוג בשאלון ה-Health Assessment Questionnaire.

לאחר התאמה לגורמים אלה, נקשר ה-prednisone לעליה בשיעור של 70% בסיכון ללקות בדלקת ריאות (ערך p < 0.001). נמצא קשר מנה-תגובה, באופן שבו מינון שגדול מ-10-5 מ”ג ליום נקשר לערך HR של 2.1, ומינון גדול מ-10 מ”ג ליום נקשר לערך HR של 2.3 (ערך p < 0.001 עבור כל המינונים). leflunomide, מעכב סינתזת פירימידינים שחוסם התפשטות של תאי T, העלה את הסיכון ב-30% (ערך p = 0.036).

לא נמצא סיכון מובהק סטטיסטית שנקשר לתרופות מסוג אנטי-TNF-אלפא, infliximab, adalimumab ו-etanercept או ל-methotrexate, hydroxychloroquine או sulfasalazine.

החוקרים מסכמים כי השימוש ב-prednisone שכיח בקרב חולי RA ולכן מהווה סיכון בריאותי פוטנציאלי חשוב. אולם, הם מציינים כי הממצאים אינם מתייחסים לנושא של תועלת נטו, ולכן הפסקת נטילת הטיפול ב-prednisone עלול לגרור, במידה שווה, תוצאות שליליות שאינן רצויות.

לידיעה במדסקייפ

Arthritis Rheum 2006;54:628-634.

<!–


–>

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|18/09/2026

במהלך צנתור מוח (טיפול אנדו־ווסקולרי) לשליפת קריש דם בשבץ איסכמי חריף, לעיתים מתרחש כיווץ של כלי הדם (Vasospasm) כתוצאה מהמניפולציה המכנית של הצנתר והמכשור

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן