על פי מחקר שנערך לאחרונה, לחולים בסוכרת באמצע החיים סיכוי של כמעט פי שלוש ללקות בשיטיון בגיל מבוגר לעומת אנשים שאינם חולי סוכרת.
מחקרים קודמים קשרו בין סוכרת לאלצהיימר או לשיטיון. מחקר זה מראה קשר הדוק בין הפרעות אלו למשך מספר עשורים.
במחקר הנוכחי לקחו חלק 2606 נבדקים אשר השתתפו במחקר הישראלי למחלות לב איסכמיות (IIHD) בשנות ה-60 ונותרו בחיים למעקב בשנת 1999. הנבדקים היו בגילאים 40-65 כשהחל מחקר ה- IIHD.
מצב השיטיון נקבע ב-1982 נבדקים. 652 מתוכם הוגדרו ככנראה לוקים בשיטיון על פי ראיון טלפוני סטנדרטי. ראיון פנים אל פנים אישר שיטיון ב-309 מהם (16.3%).
נבדקים עם סוכרת במחקר IIHD היו בעלי סיכוי של פי 2.83 לפתח שיטיון לעומת אלו ללא סוכרת (p = 0.006). בהשוואה למשתתפי IIHD אשר נפטרו לפני הערכת המצב ב-1999, אלו שנשארו בחיים היו צעירים ובריאים יותר.
באשר לאופן בו סוכרת גורמת לשיטיון, קיימים שלושה מנגנונים אפשריים. הראשון טוען כי גליקציית התוצר הסופי גבוהה מאוד בחולי סוכרת, ואלו נקשרו לשיטיון ואלצהיימר במספר מחקרים. תוצרים סופיים אלו כנראה נדבקים לחלבון בטא אמילויד ומונעים את פירוקו.
אם אכן גליקציית התוצר הסופי מעורבת, אלו חדשות טובות, כיוון שדיווחים אחרונים מראים כי ניתן לשלוט על רמות אלו באמצעות דיאטה.
הסבר אפשרי נוסף הוא שאינסולין מתחרה עם בטא אמילויד על אותו אנזים פירוק. לכן, ברמות אינסולין גבוהות האנזים פחות פנוי לפירוק בטא אמילויד.
לבסוף, הקשר בין סוכרת ושיטיון יכול לקשור השפעות קודמות על המחלה המיקרווסקולרית.
Neurology 2004;63:1902-1907.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!