נטילת טיפול הורמונלי בגיל הבלות מעלה את הסיכון להיווצרות פקקת ורידים. לא ידוע האם גורמים אחרים המשפיעים על היווצרות הפקקת מגדילים עוד את הסיכון.
מטרת המחקר היתה מתן דיווח אודות שכיחות פקקת הורידים במחקר הקליני Womens Health Initiative Estrogen Plus Progestin ואודות הקשר בין מתן טיפול הורמונלי לבין פקקת ורידים בהימצא גורמי סיכון נוספים.
המחקר האקראי, מבוקר וכפול-הסמיות בוצע בקרב 16,608 נבדקות בגיל הבלות שגילן נע בין 50 ל-79 שנים, שנרשמו למחקר בשנת 1998 ב-40 מרפאות ברחבי ארצות-הברית והוא כלל 5.6 שנות מעקב. משתנים גנטיים התחלתיים הקשורים בפקקת ורידים נמדדו בקרב 147 הנשים הראשונות שפיתחו פקקת וב-153 נבדקות ביקורת.
הנבדקות קיבלו באקראי 0.625 מ”ג ליום של אסטרוגן מצומד ממקור סוס יחד ע0 2.5 מ”ג ליום של medroxyprogesterone acetate או פלצבו. מדדיהתוצאה העיקרים היו הופעת פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי.
פקקת ורידים נוצרה ב-167 נשים שקיבלו אסטרוגן ופרוגסטין (3.5 ל-1000 שנות-אדם) וב-76 נשים שקיבלו פלצבו (1.7 ל-1000 שנות-אדם (HR 2.06, 95%CI, 1.57-2.70). בהשוואה לנשים בגילאי 50-59 שנים שקיבלו פלצבו, נמצאה עליה בסיכון הכרוך בטיפול ההורמונלי עם העליה בגיל (HR 4.28, 95%CI, 2.38-7.72 בנשים בגילאי 60-69 שנים, ו-HR 7.46, 95%CI, 4.32-14.38 בנשים בגילאי 70-79 שנים).
בהשוואה לנשים בעלות משקל גוף תקין שקיבלו פלצבו, נמצא מתן אסטרוגן ופרוגסטין קשור בסיכון מוגבר בקרב נשים הסובלות מעודף משקל ומהשמנת יתר (HR 3.08, 95%CI, 2.08-6.94 ו-HR 5.61, 95%CI, 3.12-10.11, בהתאמה). Factor V Leiden העלה את הסיכון הכרוך בטיפול ההורמונלי להופעת פקקת פי 6.69 בהשוואה לנשים שקיבלו פלצבו שאינן נושאות את המוטציה (95%CI, 3.09-14.49). משתנים גנטיים אחרים (prothrombin 20210A, methylenetetrahydrofolate reductase C677T, factor XIII Val34Leu, PAI-1 4G/5G, ו-factor V HR2) לא השפיעו על הקשר בין מתן טיפול הורמונלי לבין פקקת ורידים.
החוקרים מסיקים כי מתן אסטרוגן ופרוגסטין קשור בהכפלת הסיכון להיווצרות פקקת ורידים. לטענתם, מתן הטיפול העלה את הסיכונים הכרוכים בגיל, במשקל עודף או השמנת יתר, וב-factor V Leiden.
JAMA. 2004;292:1573-1580.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!