במחקר זה בחנו החוקרים את הקשר בין שינוי ב-BMD לבין הסיכון לשברים וטרברלים. מסקנות המחקר הוא שקיים קשר מובהק בין מגמת ה- BMD לסיכון לשברים ורטברליים, כלומר כשה-BMD נמצא במגמת עלייה הסיכון יורד, ולהיפך, ואולם לא נמצא קשר בין מידת השינוי ב-BMD. במטופלים שבהם, בעקבות טיפול ב-risedronat (אקטונל) חלה עלייה ב-BMD , לא היה הבדל בסיכון בין מטופלים שה-BMD עלה אצלם מעל 5% לבין כאלה שאצלם ה-BMD עלה בפחות מ-5%.
במחקר השתתפו כ-3,200 מטופלים, מהם 2,047 קיבלו טיפול באקטונל, ו-1177 בפלצבו, מיד יום למשך 3 שנים. ה-BMD נמדד וכן רדיוגרפיה של החוליות נבדקו מידי תקופה במהלך המחקר. מטרת המחקר, כאמור הייתה לבחון אם יש משמעות לשיעור השינוי ב-BMD באשר לסיכון לשברים ורטברליים.
נמצא שמטופלים שאצלם חלה ירידה ב-BMD היו בסיכון מובהק גבוה יותר לסבול משבר ורטברלי מאשר מטופלים שאצלם חלה עלייה ב-BMD.
שיעור הסיכון לשברים היה כ-10% במטופלים באקטונל שאצלם ה-BMD עלה בפחות מ-5% וכן אצל מטופלים שאצלם ה-BMD עלה ביותר מ-5%.
למעשה, השינוי ב-BMD של עמוד השדרה המותני הסביר רק 18% מיעילות הירידה בסיכון לשברים שהיו בקרב מטופלי האקטונל. למרות שמטופלים עם עלייה ב- BMD היו בסיכון נמוך יותר לפתח שברים ורטברליים מאשר מטופלים שאצלם נמצאה ירידה ב-BMD , לשינוי חיובי גדול יותר בערכי BMD לא הייתה בהכרח השלכה על סיכון נמוך יותר לשברים.
החוקרים מסכמים בדיון שהקריטריונים והשיקולים של רופאים ברישום תרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס צריכים להתבסס על המידע וההוכחות הקיימות באשר ליעילות התרופות השונות בהפחתת הסיכון לשברים, ולאוו דווקא על המימצא של מידת השינוי ב-BMD.
J Clin Densitom. 2004 Fall;7(3):255-61.
.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!