Ambroise Paré נחשב כאחד הכירורגים הגדולים בכל הזמנים. הוא חי בתקופה בה העולם המערבי יצא מאפלת ימי הביניים לאור התחייה הRenaissance . Paré השתתף ב 17  מלחמות ושירת תחת ארבעה מלכי צרפת. תרומתו העיקרית הייתה במה שנקרא היום רפואת חירום, רפואת טראומה, אך תחום התעניינותו השתרע במקצועות אחרים ברפואה, ובכלל זה תזונת תינוקות ומילדות. ברצוני להקדיש כתבה זו לניסיונו של Paré בכירורגית ילדים.  אך תחילה במספר מילים על תולדות חייו.
            נפתח באביו של Paré -שאת מקצועו ניתן להגדיר במילה הלועזית, “barber”. כיום “barber”  ספר, אך באותם הימים “” barber או “barber surgeon” היה כירורג. מקצועו בעיקר טכני ולא דרש ידע עיוני רב. Paré נולד בשנת 1510 בעיר Laval   בצרפת ושאף ללכת בדרכי אביו.   Paré התחיל כשוליה ל barber surgeon” ” בהיותו בן 15 בלבד. 
גדולתו של Paré התבטאה בשני תחומים:
א) כושר תצפית: Paré השאיר תיאורים מדויקים של תולדות מחלה וכיצד טיפל בפצינטים שלו. רישומיו מצטיינים באובייקטיביות. 
וב) חשיבה הגיונית המלווה בכושר המצאה.

Paré היה הראשון שחסם עורקים כדי למנוע איבוד דם, פעולה שהיתה כה חיונית בשדה הקרב. בנוסף לכך, היה לו ניסיון רב בטיפול בפצעים שנגרמו מקליעים. פעילותו העניפה  הרימה את קרנה של הכירורגיה מעיסוק בזוי, למקצוע  מכובד. בהיותו בן 57, נבחר לראש המכללה המלכותית של הכירורגים בארצו, למרות שלא למד לטינית מימיו, שפת  המלומדים באותם הימים. Paré מת בגיל שמונים.  בכתבה זו נתאר שני מקרים בהם טיפל ככירורג כירורג ילדים.

המקרה הראשון  מתאר ילדה בת 12 שנתקפה על ידי אריה שברח מכלובי המלך. האריה נעץ את שיניו בראש הילדה בלי לשבור עצמות, אך הילדה נשארה עם פצעים עמוקים. Paré  נקרא לבדוק את הילדה רק כעבור מספר ימים וכפי שהוא מתאר הילדה סבלה ” מעלייה בחום הגוף, נפיחות ודלקת הקדקוד, הכתפיים והחזה”.
הדלקת היתה בעיקר באותם המקומות בהם חדרו שיני האריה אך ברור שסבלה מ  cellulitis  מפושטת. קצוות הפצעים היו אדומים, והפרישו נוזל מסריח וכמעט בלתי נסבל שצבעו ירוק – שחור.  הילדה התלוננה על כאבים עזים, דוקרים. “בראותי סיבוכים אלה” ממשיך Paré, “נזכרתי בתורתם של חכמי העבר: כי בכול פצע ונשיכה  מחיות, מצטבר רעל. לכן החלטתי לשחרר את הרעלים. חתכתי במספר מקומות ניקזתי את הרעל והדבקתי עלוקות כדי שישאבו את הרעל מהגוף” .
 
בקיצור,  Paré שהבין את החשיבות בניקוז, פעל לשחרור המוגלה שהצטברה. מי היה מאמין שלאחר חבלה כה חמורה, מלווה בדלקת הרקמות הרכות של הפלג העליון של הגוף, הילדה תתאושש ללא עירוי נוזלים, ללא מתן vancomycin    metronidazole וכדומה לתוך הוריד ?

            Paré ממשיך: “האמינו לי שלאחר טיפול זה, הכאבים, הדלקת ויתר הסיבוכים שככו  ובסופו של דבר הילדה  הבריאה. עקבתי אחריה במשך שנתיים ימים במקום ילדה שמנה ועגולה שהיית טרם החבלה, היא הפכה לילדה רזה וצנומה אך כעת נמצאת בקו הבריאות”.

            הערת העורך: ההצלחות של אותם הימים, ללא כללי סטריליות, עירויי נוזלים ותרופות אנטיביוטיות, מפליאות. אני נזכר במורי בכירורגיה שלעיתים סיים ביקור הדרכה במילים:  “!”Gentlemen, above all let us be humble

“רבותיי, מעל לכל עלינו לשמור על ענווה!”

סבורים אנחנו כי תאונות דרכים, הן אסון המאה העשרים. ולא כן הדבר. Paré מספר שביום ה 7 ביוני 1582 נקרא לטפל בילד בן שנתיים וחודשיים, בן אחד מאזרחיה המכובדים של העיר. [אגב, Paré היה בן 72 אז וכנראה עדיין פעיל במקצועו]. הילד  שיחק במרכז הכביש כאשר כרכרה ובה חמישה גברים עברה מעל גופו. הולכי הרגל צעקו לעגלון שיעצור. העגלון  עצר ובתומו החזיר את סוסיו, ודרס את הילד שנית. “הילד הובא לבית אביו”, מספר Paré “נקראתי לבדוק אותו, למרות שנחשב כבר למת. בדקתי אותו בקפידה  ולא מצאתי אף לא עצם אחת שבורה, וגם לא  נקע באחד המפרקים. משחתי את גופו בשמן ורדים ושמן הדסים, בקשתי לשחוט כבש ועטפתי את הילד בעורו של הכבש בעודו חם. לאחר מכן השקיתי אותו oxycrate כדי למנוע קרישת דם”. Paré מוסיף כי הורה לאמו של הילד למנוע ממנו שינה למשך מספר שעות כדי שהדם לא יצטבר בחלקים הפנימיים של הגוף. התאוששותו של הילד בוששה לבוא –  הילד לא הצליח לקום על רגליו. Paré לא התבייש להיוועץ ברופאים וכירורגים בעלי שם באותה תקופה, ומשבח את תרומתם. אחד המומחים הוסיף לטיפול חומר משלשל בגלל עצירות שממנה סבל הילד. בקשר לכך  מצייןParé כי חולים הסובלים מחבלה בעמוד השדרה מאבדים שליטה בסוגרים ולוקים בעצירות – או מנגד מזרימה בלתי פוסקת של צואה. Paré  חשש כי לחולה נגרמה חבלה בעמוד השדרה.

המשך הטיפול היה בחבישות של צמחי מרפא. הזמן והטיפול בעיקר הזמן- הביאו מזור לילד והוא חזר לעמוד וללכת כקודם.

המקרים שהבאנו כאן מתארים ניצני ההבנה לנזק הנגרם מקרישת הדם, ואולי גם הבנה למצב של hypovolemic shock כתוצאה מזרימת הדם למזנטריום.