National Use of Postmenopausal Hormone Therapy

למאמר

השימוש בטיפול הורמונלי חליפי, אמור להיות מושפע מהידע הקיים לגבי יתרונותיו וחסרונותיו של טיפול זה. אולם, מידע ודאי לגבי יתרונות וחסרונות אלו, לא היו בנמצא, עד לאחרונה. מספר מחקרים גדולים, תרמו להבנות הקיימות כיום. מחקר ה-HERS ומחקר ההמשך: HERS שתיים, בדקו את השפעת הטיפול הפומי המשולב באסטרוגן ופרוגסטין (Estrogen Progestin) על הלב. במחקרים אלו נמצא, שהטיפול ההורמונלי המשולב לא הביא לתועלת מבחינת התחלואה הלבבית בנשים עם מחלת לב ידועה, בהשוואה לנשים שלא קיבלו טיפול משולב זה. מחקר נוסף ששינה את תפיסת הטיפול ההורמונלי החליפי, הוא מחקר ה-WHI. במחקר ה-WHI, נמצא שטיפול פומי משולב של אסטרוגן ופרוגסטין, אף העלה את שיעור ממאירות השד ואת שיעור התחלואה הלבבית בנשים לאחר גיל הבלות. ממצאים אלו, אשר עלו מתוצאות מחקרים אקראיים, עומדים בסתירה, לתוצאות מחקרי תצפית קודמים, אשר סברו שטיפול זה, דוקא עוזר במניעת תחלואה לבבית. על סמך איכות הנתונים האחרונים, עודכנו ההנחיות הקליניות, אשר כעת אינן ממליצות על שימוש שיגרתי בהורמונים כטיפול חליפי לאחר גיל הבלות. כמו כן הנחיות אלו ממליצות על הפסקת השימוש בצורה הדרגתית, בקרב אלו אשר מטופלות כיום.

בעשורים קודמים, נתגלו תנודות בדפוס השימוש בטיפול הורמונלי חליפי. בשנת 1975 נרשמו קרוב ל- 30,000,000 מרשמים, מספר זה פחת כמעט במחצית, מספר שנים לאחר מכן, כשהתברר, שאסטרוגן לבדו, מעלה את שכיחות סרטן רירית הרחם. רק עשר שנים לאחר מכן, גדלה כמות המרשמים מעבר ל-30,000,000, כאשר הוסף פרוגסטין לטיפול. בתקופה זו טופלו כ-20 אחוזים מהנשים מעל גיל 50. ושיעור זה אף עלה וגדל תוך שנים מועטות והגיע, עפ”י סקרים שונים, לכ-40%. מאז 1995, לא נבדק שיעור המשתמשות בטיפול הורמונלי חליפי, וגם לא נבדקה עדיין, השפעת המחקרים האחרונים על דפוסי השימוש בטיפול הורמונלי חליפי.

הנתונים למחקר זה נלקחו משני מאגרי נתונים האחד של תרופות המרשם הנמכרות בבתי מרקחת והאחר של ביקורים אצל רופא בהן ניתן מרשם לטיפול הורמונלי חליפי.

בבדיקת הנתונים, נמצאו שלושה שלבים, הראשון, החל משנת 1995 ועד לשנת 1999. בשלב זה חלה עליה בשימוש בטיפול הורמונלי חליפי, וזאת בעקבות הטיפול המשולב באסטרוגן ופרוגסטין, אשר החל רק מספר שנים קודם לכן. השלב השני, נמשך עד אמצע שנת 2002, ובו שיעור המשתמשות נשאר קבוע, והשלב האחרון החל באמצע שנת 2002, מיד לאחר הופעת תוצאות ה-WHI וה-HERS. בשלב האחרון נמצאה ירידה של עד 40% בשימוש בתכשירים אלו. ואם שיעור המשתמשות בטיפול הורמונלי חליפי מעל גיל 50 עלה מ33% ל-42% בין השנים 1995 ל-2001, שיעור זה ירד ל28% ביולי 2003.

ממצאים אלו מעידים על תגובה מהירה לתוצאות המחקרים הקליניים ולהנחיות הקליניות. גם של שוק הצרכנים וגם של הרופאים. זוהי דוגמא להפצה מהירה ויעילה של מידע למטופלים ולרופאים אשר הביאה לשינויי מהיר בהנחיות הקליניות. שינוי זה כמובן היה מושפע גם מהתמודדות התקשורת עם מידע זה. ושינוי זה מעיד על כך שרופאים נוטשים במהירות טיפול מקובל, כאשר קיימת עדות לכך שהטיפול מזיק.

למרות שתוצאות מחקר ה-HERS לא השפיעו על שוק התרופות באופן מיידי, הצמיחה פסקה, כאשר הופיעו תוצאות ראשוניות של ה-WHI, והנחיות קליניות משמעותיות פורסמו. כל אלו שימשו כרקע מתאים לתקופה בה החלה ירידה בשימוש בהורמונים עם פרסום התוצאות המלאות של מחקר ה-WHI, שבדק את התחלואה הלבבית וסרטן השד. לאור השפעה זאת, יהיה זה מענין לראות את השפעת הפרסום מהשנה הקודמת, של המשך מחקר ה-WHI, בו נמצאה עליה של פי 2 בסיכון לדמנציה (Dementia), והשפעה שלילית קלה על התפקוד השכלי. בזרוע שנטלה אסטרוגן ופרוגסטין.

הטיפול ההורמונלי המשולב הועיל בשני אספקטים, האחד הפסקת סימני גיל המעבר, והשני מניעה של מחלות כרוניות. עם נטישת הטיפול ע”י נשים רבות, על הרופאים להיות מודעים שבחזרת התסמינים של גיל המעבר ניתן לשקול טיפול הורמונלי במינון נמוך ותוספות צמחיות. ומבחינת המחלות הכרוניות, ניתן להציע טיפול בבי פוספנטים (Bi phosphanates), לנמצאות בסיכון,  כדי למנוע התדלדלות של העצם אשר נשמרה בזכות הטיפול ההורמונלי. לכל הנשים המפסיקות טיפול הורמונלי, מומלץ לאמץ דיאטה ולהתחיל פעילות גופנית אשר תורמים למניעת ירידה בצפיפות העצם.

לסיכום, במאמר זה תוארו שלוש תקופות של טיפול הורמונלי מאז 1995, הירידה החדה בשימוש בזמן האחרון, נראית כמו תגובה טבעית ונכונה לעדות על הקשר בין טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין לבין מחלת לב איסכמית וסרטן השד. דפוסי השימוש בעתיד, כנראה יושפעו מעמדות אנשי המקצוע והקהל הרחב לגבי הסיכון והתועלת, תוצאות זרוע האסטרוגן בלבד במחקר ה-WHI, ומאמצי השייוק של חברות התרופות.

הערת העורך: ההיסטריה שהיינו עדים לה לאחרונה ושהביאה לירידה דרמטית בשימוש בהורמונים לא פסחה אף עלינו. כדאי לזכור שהבעיות והסיבות שהובילו נשים לעשות שימוש בהורמונים לא נעלמו: גם התסמינים וגם החשש לאיבוד מסת עצם. חשוב לכן שנבחן את החלופות השונות הקיימות בהתאם לצרכים ולגורמי הסיכון של כל מטופלת, לרבות הורמונים במינון נמוך ולתקופה מוגבלת תוך הבהרת היתרונות והסיכונים הכרוכים בנטילת הורמונים.