שכיחות עיכוב לא-מערכתי שהוביל להארכת משך הזמן מהכניסה לבית החולים ועד לטיפול (Door-to-Balloon) נעה סביב 15% מהחולים העוברים צנתור כלילי בשל אוטם לבבי חד עם עליות מקטע ST, כך עולה מתוצאות סקירה רטרוספקטיבית ממאגר NCDR (National Cardiovascular Data Registry). עיכובים אלו, שכללו את אלו הכרוכים בקבלת הסכמה מדעת, קושי בגישה וסקולארית או מעבר דרך הנגע, ואלו שהובילו לאינטובציה בשל דום לב, לוו בעליה משמעותית בסיכון לתמותה.
מחקרים קודמים בחנו עיכובים מערכתיים בזמן זה, שהם ניתנים יותר לשליטה של הצוות הרפואי. כעת התמקדו החוקרים בעיכובים לא-מערכתיים, פרמטר שלא נבחן היטב בעבר, וביקשו להעריך כיצד משפיע על התוצאות הקליניות. עיכוב לא-מערכתי כולל עיכובים המיוחסים למאפייני החולים, סוג העיכובים עליו אין לצוות הרפואי שליטה רבה.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 82,678 חולים עם אוטם לבבי חד עם עליות מקטע ST, שעברו צנתור כלילי ראשוני בתוך 24 שעות מהופעת התסמינים. בסה”כ, עיכובים לא-מערכתיים דווחו ב-14.7% מהחולים, בעיקר בחולים מבוגרים, ממין נקבה וממוצא אפריקאי-אמריקאי, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע.
בהשוואה לחולים ללא עיכובים לא-מערכתיים, שיעורי התמותה בבית החולים היה גבוהים פי שש באלו עם עיכובים בזמן עד לטיפול. שיעורי התמותה בבית החולים עמדו על 2.5% בחולים שטופלו ללא עיכוב ועל 15.1% בחולים עם עיכוב לא-מערכתי (p<0.01). בסה”כ, 4.4% מהחולים עוכבו בשל קשיים במתן הסכמה מדעת, 8.4% בשל קשיים בהשגת גישה וסקולארית, 18.8% בשל קשיים במעבר דרך הנגע ו-37.4% בשל עיכוב שהוביל לאינטובציה או דום לב.
J Am Coll Cardiol 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!