ממחקר חדש שפורסם במהדורת 28 בינואר של American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine עולה כי נוכחות פקקת ורידים עמוקה (DVT Deep Vein Thrombosis) בחולים עם תסחיף ריאתי מלווה בסיכון מוגבר לתמותה.
החוקרים מסבירים כי מחקרים בחולים עם תסחיף ריאתי חריף הדגימו שכיחות גבוהה (עד 61%) של פקקת ורידים עמוקים נלווית. עם זאת, החשיבות הפרוגנוסטית של ממצא זה אינה-ברורה.
במטרה לבחון את הנושא, החוקרים העריכו את שיעורי התמותה הספציפיים מכלל הסיבות, על-רקע תסחיף ריאתי, ב-707 חולים שפנו לחדר המיון, ואובחנו עם אירוע ראשון של תסחיף ריאתי חריף סימפטומטי.
בדיקת אולטרה-סאונד של הורידים בשתי הגפיים התחתונות הובילה לאבחנת DVT ב-362 חולים (51.2%). שיעורי התמותה במהלך המעקב עמדו על 10.9% (77 חולים).
נוכחות פקקת ורידים עמוקה הובילה לעליה של פי 2.05 בשיעורי התמותה מכלל הסיבות ופי 4.25 בשיעורי התמותה הספציפיים לתסחיף ריאתי. פקקת ורידים עמוקים עודנה גורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה מכלל הסיבות, כאשר ניתוח הנתונים לא כלל חולים עם IVC Filter או טיפול תרומבוליטי.
במדגם לאישור הממצאים שכלל 4476 חולים עם תסחיף ריאתי חריף, פקקת ורידים עמוקה שוב הייתה גורם מנבא משמעותי לתמותה (HR = 1.66, p<0.001 לתמותה מכלל הסיבות; ו-HR = 2.01, p=0.01 לתמותה ספציפית על-רקע תסחיף ריאתי).
החוקרים מצאו כי בחולים עם פקקת ורידים עמוקים בעת אבחנת תסחיף ריאתי, היו בסיכון גבוה יותר להישנות תרומבואמבוליזם ורידי סימפטומטי, בהשוואה לחולים ללא פקקת ורידים עמוקים באותה עת (7.2% לעומת 1.7%, p<0.001).
החוקרים מסבירים כי לתוצאות אלו שתי השלכות קליניות. ראשית, מאחר שחולים עם תסחיף ריאתי ופקקת ורידים עמוקים היו בסיכון מוגבר להישנות תרומבואמבוליזם ורידי ותמותה על-רקע תסחיף ריאתי, בהשוואה לאלו ללא פקקת ורידים עמוקים נלווית, ייתכן כי בחולים אלו יש תועלת ממעקב אינטנסיבי יותר וטיפול תרומבוליטי. שנית, מאחר שחולים ללא פקקת ורידים נלווית שיעור נמוך יחסית של הישנות תרומבואמבוליזם ורידי ותמותה, הם מועמדים מתאימים יותר לטיפול ללא-אשפוז בתסחיף ריאתי, בהשוואה לחולים ללא פקקת ורידים עמוקים נלווית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!