בפעם האחרונה התמקדנו באצבעות. היום נדון בחלקים נוספים של הגפה העליונה. מנין בעצם המלה “גפה” ? המלה מופיעה לראשונה בספר דניאל, ובשפה הארמית:- “ולה גפין ארבע  די עוף” ובעברית “ולה” כלומר לחייה האגדתית שדניאל ראה בחלומו “היו ארבעה כנפיים של עוף”.

אם כן מלכתחילה, “גף” או “גפה” מתאר כנף של עוף. היום המלה “גפיים”  מתייחסת “לאברי התנועה – הרגליים בבעלי חיים, הידיים והרגליים של האדם” לפי אבן-שושן.

המשנה במסכת אהלות דנה ביולדת שמעבירים אותה מבית לבית. הלידה

מתקדמת והאישה אינה מסוגלת ללכת. אלונקה  כנראה  אין, ולכן בדברי המשנה “היא ניטלת בגפיים”, כלומר ארבעה בני אדם תופסים  ברגלי היולדת ובידיה כדי להעביר אותה מבית לבית. מהשימוש במילה “גפיים” אנחנו לומדים כי מדובר ברגליים ובידיים.

הגפה העליונה נקראת גם “יד” . הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים “ביד חזקה ובזרוע נטויה”.  כלומר “יד” מקביל ל”זרוע”.  כאשר אנחנו מדברים על “יד” הכוונה לעיתים קרובות  ל”כף היד” בלבד, ולא לגפה העליונה כולה. “הכף” אתה אנחנו אוכלים את המרק מכונה בשם זה, כי היא דומה לכף היד, ושתיהן כלי קיבול קטנים.

“מי מדד בשעלו מים”,  שואל הנביא ישעיה, בפרק מ’ הנפלא, וממשיך “ושמים בזרת תיקן”? “שעל” שם נרדף ל”כף היד” הקדוש ברוך הוא מודד מים בכף ידו. וכי זה מעשה אלוהי ?   הרי כל אדם מסוגל להכניס מים לכף ידו! ולכן שמחתי לקרא במגילה הגנוזה של ספר ישעיה, נוסח שונה והגיוני יותר. כי שם כתוב “מי מדד בשעלו מי ים…..” כלומר הקדוש ברוך הוא לא מודד סתם מים ב”שעלו”  אלא את כל האקינוסים הוא מכניס לתוך כף ידו.

כך גם ההמשך ברור יותר “…. ושמים בזרת תיקן” הוא מודד את השמים בסרגל אשר בידו. אני מקווה שהמילה “זרת” במובן של קני מידה מוכרת לכם, כי דיברנו עליה כאשר דנו באצבעות היד.

ועכשיו ניגש למספר מונחים מודרניים יותר. עצם ה”רדיוס” מתורגם בשם “עצם החישור” במילון “כרטא”, שנכתב על ידי אלן פינגולד ומרים פריאר,  ועצם ה”אולנה” הוא “עצם הגומד”. המילון למונחי הרפואה של האקדמיה ללשון העברית. מתעלם משני המונחים אלה, ואינני יודע האם הם בכלל בשימוש.

עצם ה “humerus” מכונה “עצם הזרוע” ומכאן שלמילה “זרוע” שני מונחים.

אחד, כל הגפה העליונה והשני, רק החלק העליון המשתרע מהכתף אל המרפק. והמרפק הוא המ?פרק התחתון של עצם הזרוע.

על הכתף והשכם בפעם הבאה.