ב-1988, תיארו ריבן (Reeven) וחבריו את הסינדרום המטבולי. בסינדרום זה קיים קשר בין עמידות לאינסולין ובין יתר לחץ דם, דיס-ליפידמיה (Dys Lipidemia), סוכרת מסוג 2 והפרעות מטבוליות אחרות הקשורות כולן לסיכון מוגבר לתחלואה קארדיו-וואסקולרית במבוגרים. מחקרים חדישים מציעים שהסינדרום המטבולי  מתחיל, כבר בתוך הרחם.

השמנה, היא הסיבה הנפוצה ביותר לעמידות לאינסולין בילדים. השמנה גם קשורה לדיס-ליפידמיה לסוכרת ולסיבוכים וואסקולרים בטווח הרחוק. בסקר האמריקאי הלאומי השלישי לבריאות ותזונה ה- אנהיינס שלוש (NHANES III לקרוא כמו ENHANCE) שנערך בין 1988 ל-1994, נמצא הסינדרום המטבולי בכ-7% מהמתבגרים הלוקים בעודף משקל, Over Weight, וב30% מהמתבגרים הלוקים בהשמנת יתר, Obesity. אולם, המצב כיום, כנראה גרוע יותר, בגלל שבעשור האחרון חלה עליה במימדי ההשמנה בגיל זה.

מחקר זה בודק את הימצאות הסינדרום המטבולי כתלות במידת ההשמנה. מחקר זה גם בדק את ה-CRP וה-IL 6 כמו גם את רמת האדיפו-נקטין (Adipo Nectin), שרמתם מהווה גורם סיכון עצמאי למחלה קארדיו-וואסקולרית במבוגרים הלוקים בסוכרת.

גויסו למחקר 440 ילדים ונערים אשר מדד מסת הגוף שלהם ב-BMI, היה מעל האחוזון ה-97 לגילם. לא נכללו אלו הלוקים בסוכרת או אלו הנוטלים תרופות המשפיעות על לחץ הדם, מאזן השומנים או רמות הסוכר. בנוסף גויסה קבוצת ביקורת של אחאים (Siblings) חלקם שמנים וחלקם במשקל תקין.

תוצאות המחקר מראות שככל שעולה משקל הגוף כך עולה רמת הגלוקוז, האינסולין, העמידות לאינסולין, הטריגליצרידים, ה-CRP, ה-IL שש ולחץ הדם הסיסטולי. כמו כן, נמצא, שככל שגברה מידת ההשמנה עלתה העמידות לאינסולין באופן מובהק ואילו רמות ה-HDL ווהאדיפו-נקטין, קטנו.

הסינדרום המטבולי אובחן בכ-40% מהלוקים בהשמנת יתר בינונית וב50% מהלוקים בהשמת יתר חמורה. הפרעה זאת, לא נמצאה באף אחד מבעלי המשקל התקין.

תוצאות המחקר מראות מגמה מובהקת של עליה בסינדרום המטבולי ככל שהעמידות לאינסולין גדלה. רמות ה-CRP וה-IL שש, היו קשורות למידת ההשמנה אך לא למידת העמידות לאינסולין. רמת האדיפו-נקטין נמצאה קשורה למידת ההשמנה ולמידת העמידות לאינסולין. רמתו היתה נמוכה יותר, בקבוצה עם העמידות הגבוהה לאינסולין.

בדיון, מציינים המחברים, ששיעור הסינדרום המטבולי, גבוה בהרבה מההערכות הקיימות המבוססות על סקרים קודמים. העליה מאז הסקרים הקודמים דומה לעליה במימדי ההשמנה. יתר על כן, כל אחד מחלקי הסינדרום החמיר ככל שגבר המשקל. קשר זה אינו תלוי בגיל, מין ומידת ההתפתחות המינית. המחקר גם מראה, שבדומה למבוגרים שמנים, גם בצעירים, רמתם של מספר סמני דלקת קשורה למידת העמידות לאינסולין. סמני דלקת אלו, ידועים  כמנבאים  תחלואה קרדיו-וואסקולרית במבוגרים.

לשיעור ההשמנה ישנן השלכות קליניות משמעותיות, כפי שנלמד במבוגרים, שם שיעור התמותה מכל הסיבות, גבוה פי שניים בלוקים בהשמנה בינונית.

המעקב אחר המשתתפים, הראה שהסינדרום המטבולי אינו חולף בד”כ ובודאי ממשיך להתפתח. במהלך תקופה קצרה, כך עפ”י המחברים, אובחנה סוכרת מסוג 2 בשמונה מתבגרים. העליה בשכיחות הסוכרת מסוג 2 בצעירים, מתועדת היטב, אולם נדמה שהסוכרת הינה רק קצה הקרחון והדאגה היא, שמא צפויה לנו מגיפה של תחלואה קארדיו-וואסקולרית כאשר המתבגרים הללו יהפכו להיות מבוגרים צעירים.

למאמר

Obesity and the Metabolic Syndrome in Children and Adolescents Ram Weiss, NEJM 2004;350:2362-74