דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף מלווה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי פטאלי מוקדם ותמותה בחולים עם דיסקציה אקוטית מסוג A של אבי עורקים, אך ללא השפעה על ההישרדות בטווח הביניים בחולים ששרדו את התקופה המוקדמת לאחר ההתערבות הניתוחית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב בעת Journal of the American Heart Association.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיסקציה של אבי העורקים מסוג A עשויה להתפשט מעלה ולערב את עורק התרדמה המשותף. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר לצורך בהתערבות ניתוחית במקרים של דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשפעה של דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף ללא התערבות ניתוחית על הפרוגנוזה של חולים שעברו ניתוח בשל דיסקציה אקוטית מסוג A של אבי עורקים.
בתקופה שבין ינואר 2015 ועד דצמבר 2017, 487 חולים ללא תסמינים נוירולוגים שעברו ניתוח בשל דיסקציה אקוטית מסוג A של אבי העורקים נכללו במחקר הרטרוספקטיבי. החולים סווגו לשתי קבוצות על-פי נוכחות או העדר דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף.
החוקרים מדווחים כי ב-111 חולים (22.9%) תועדה עדות לדיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף ולאחר תקנון למאפייני הבסיס, שיעורי התמותה לאחר 30 ימים (17.1% לעומת 6.0%, p<0.001) ושיעורי היארעות אירוע מוחי פטאלי (7.7% לעומת 1.6%, p=0.001) היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת החולים עם דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף.
מניתוח סטטיסטי עלה כי דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף הינה גורם סיכון בלתי-תלוי לתמותה לאחר 30 ימים (יחס סיכון של 2.8, רווח בר-סמך 95% של 1.5-5.2). החוקרים מצאו כי הסיכון לתמותה בחולים עם דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף היה מוגבר עד חודש לאחר ההתערבות הניתוחית (p=0.002), אך לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיעורי ההישרדות לאחר החודש הראשון (p=0.955).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם דיסקציה אקוטית מסוג A של אבי העורקים, לאבחנה של דיסקציה אסימפטומטית של עורק תרדמה משותף השפעה על הסיכון לאירוע מוחי ותמותה בשלב המוקדם, אך אינה משפיעה על ההישרדות בטווח הביניים בחולים ששרדו את התקופה המוקדמת לאחר הניתוח.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!