היענות מופחתת לטיפול ב-NOAC (Non-Vitamin K Antagonist Oral Anticoagulant) עשויה לבטל את היתרון על-פני קומדין, כך עולה מנתוני עולם אמיתי ממחקר תצפיתי גדול, שהוצגו בכנס ה-Heart Rhythm Society.
המדגם כלל קבוצה מוגדרת של 83,168 חולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם עם סיכון מוגבר לאירועים מוחיים כסיבה היחידה למתן מרשם לטיפול נוגד-קרישה פומי בשנים 2014 או 2015 במאגר נתוני IBM Watson Health MarketScan.
במדגם זה, 36.9% מהחולים בקבוצת טיפול קומדין ניפקו מרשמים לאורך 40-80% מהתקופה שנבחנה, כמו גם 26.5% מאלו בקבוצת הטיפול ב-NOAC. חולים עם היענות של פחות מ-40% לטיפול הוצאו מהמחקר לצמצום הטרוגניות והפחתת ערפלנים.
במודל לא-מתוקן, בקרב חולים שניפקו למעלה מרשמים לכיסוי מעל 80% מהתקופה שנבחנה תועד סיכון מוגבר לאשפוז או ביקור בחדר מיון בשל אירוע מוחי או תסחיף סיסטמי במהלך 2.5 השנים לאחר המרשם הראשון במידה וניתן NOAC בהשוואה לקומדין.
לאחר תקנון לאירוע מוחי קודם, יתר לחץ דם, גיל, וגורמי סיכון מרכזיים אחרים, הבדל זה התהפך ונטה באופן מובהק סטטיסטית לטובת NOAC, כפי שתואר במחקרים אקראיים קודמים.
עם זאת, היענות מופחתת ל-NOAC לוותה בשיעור האירועים התרומבואמבוליים הגבוה ביותר (4.05 אירועים ל-100 שנות-אדם) והייתה קשורה בקשר עקבי עם סיכון מוגבר בניתוח מתוקן ולא-מתוקן. לאחר תקנון לגורמים אחרים, ניפוק מרשם ל-NOAC 40-80% מהזמן שנבחן לווה ביחס סיכון של 1.298, בהשוואה להיענות גבוהה לקומדין.
היענות נמוכה ל-NOAC לוותה בסיכון יחסי מתוקן לאירוע מוחי מכל-סוג אשר היה דומה לזה שתועד עם היענות נמוכה לקומדין. בניגוד להיגיון, היענות מופחתת לטיפול בנוגדי-קרישה לוותה בסיכון מוגבר לדימומים (יחס סיכון של 1.434 עם NOAC ויחס סיכון של 1.323 עם קומדין, בהשוואה להיענות גבוהה לקומדין).
החוקרים מציעים כהסבר אפשרי הטיה לפי התוויה, כאשר מהשוואת ההיענות לפני לעומת אחרי הצביעה על ירידה בהיענות לאחר אירוע דמם בשתי הקבוצות.
לסיכום, בשלב זה קשה לקבוע מסקנה חד-משמעית על-בסיס נתונים אלו והחוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא. עם זאת, אין ספק כי ישנה חשיבות רבה לנושא ההיענות לטיפול.
מתוך כנס ה-HRS
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!