מחקר חדש שפורסם ב- The New England Journal of Medicineהראה כי בקרב מטופלים עם מלנומה בשלב 3-4 הניתנת לכריתה, השרידות הייתה ארוכה יותר ונקיה מאירועים של הדרדרות המחלה, סיבוכים כירורגיים, הישנות לאחר ניתוח או מוות מסיבה כלשהי, באופן משמעותי בקרב אלו שקיבלו טיפול ניאו-אדג’ובנטי ואדג’ובנטי בפמברוליזומאב מאשר בקרב אלו שקיבלו טיפול אדג’ובנטי בלבד. המחקר בא לבדוק את היעילות, מבחינת השרידות, של טיפול ניאו-אדג’ובנטי ואדג’ובנטי בפמברוליזומאב עבור מטופלים עם מלנומה בשלב 3-4 הניתנת לכריתה בהשוואה לטיפול אדג’ובנטי בלבד.
במסגרת המחקר המטופלים הוקצו באופן אקראי ל-2 קבוצות טיפול. הטיפול של הקבוצה הראשונה (ניאו-אדג’ובנטי – אדג’ובנטי) כלל שלוש מנות של פמברוליזומאב ניאו-אדג’ובנטי, ניתוח ו-15 מנות של פמברוליזומאב אדג’ובנטי, בעוד הטיפול של הקבוצה השניה (אדג’ובנטי בלבד) כלל ניתוח ולאחריו 18 מנות של פמברוליזומאב (200 מ”ג לווריד כל 3 שבועות) למשך כשנה אחת או עד הישנות המחלה או עד התפתחות רעילות קיצונית לטיפול. המחקר השווה את השרידות ללא אירועים חריגים בין הקבוצות, כך שאירועים הוגדרו כהתקדמות של המחלה או רעילות טיפולית שמנעה ניתוח, חוסר יכולת לכרות את המחלה בשלמותה, סיבוכים כירורגיים או רעילות טיפולית שמנעה התחלת טיפול אדג’ובנטי ב-84 ימים שלאחר הניתוח, הישנות של מלנומה לאחר ניתוח, או מוות מכל סיבה שהיא.
תוצאות המחקר הראו כי במעקב חציוני של 14.7 חודשים, לקבוצת הניאו-אדג’ובנטי – אדג’ובנטי שכללה 154 מטופלים השרידות ללא אירועים הייתה ארוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת ה- אדג’ובנטי בלבד שכללה 159 מטופלים (P=0.004). כמו כן, השרידות ללא אירועים לאחר שנתיים הייתה 72% (95% CI 64 – 80) בקבוצת הניאו-אדג’ובנטי – אדג’ובנטי לעומת 49% (95% CI 41 – 59) בקבוצת האדג’ובנטי בלבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!