בנשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2 בהן הגרורות הראשונות הופיעו בנגע מוחי מבודד תועדו שיעורי הישרדות כוללים נמוכים יותר משמעותית, בהשוואה לנשים עם מחלה חוץ-גולגולתית נלווית אשר פיתחו גרורות מוחיות מאוחר יותר במהלך המחלה.

 קווי הטיפול הסיסטמי הזמינים כיום כנגד סרטן שד חיובי ל-HER2, כולל Pertuzumab (פרג’טה) ו-Trastuzumab (הרספטין), יעילים כנגד גרורות מחוץ למערכת העצבים המרכזית, אך אינם חוצים את מחסום דם-מוח ועשויים לאפשר לגרורות לחדור לתוך מערכת העצבים.

 החוקרים בחנו את תוצאות ההישרדות של 153 נשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2 אשר התייצגו עם גרורה מוחית ראשונה בין 2008 עד 2020. ב-73% מהנשים הייתה עדות למחלה חוץ-גולגולתית בעת האבחנה – אשר הוגדרה ככל גרורה מחוץ למוח – כאשר ברוב הגדול של המקרים מדובר היה במחלה יציבה/מגיבה לטיפול ורק במיעוט המקרים הייתה עדות להתקדמות מחלה. ביתר 27% הנשים מדובר היה בהישנות תוך-גולגולתית מבודדת או שלא הייתה עדות למחלה חוץ-גולגולתית במקביל.

 לאחר טיפול קרינתי, 23% מהנשים טופלו ב-Trastuzumab ו-Pertuzumab , 19% טופלו ב-Trastuzumab בלבד, 19% טופלו ב-Lapatinib ו-15% טופלו ב-Ado-Trastuzumab Emtansine.

 משך ההישרדות הכוללת ממחלה גרורתית ראשונית ועד לתמותה עמד על 28.4 חודשים בנשים עם גרורות מוחיות מבודדות, לעומת 48.8 חודשים באלו עם עדות להתקדמות מחלה חוץ-גולגולתית ו-68.1 חודשים באלו עם מחלה חוץ-גולגולתית יציבה/מגיבה לטיפול (p=0.035).

 משך ההישרדות הכולל מטיפול קרינתי עד לתמותה היה קצר יותר משמעותית בנשים עם מחלה חוץ-גולגולתית מתקדמת (17.8 חודשים), בהשוואה לאלו עם הישנות תוך-גולגולתית מבודדת (28.4 חודשים) ומחלה חוץ-גולגולתית יציבה/מגיבה לטיפול (36.6 חודשים).

 לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשיעורי הישרדות ללא התקדמות תוך-גולגולתית על-פי מצב המחלה החוץ-גולגולתית.

 ממצאי המחקר מעידים כי שיעורי ההישרדות הכוללים נמוכים יותר בנוכחות פיזור גרורתי מבודד למוח ומדגישים את צורך בטיפולים נוספים יעילים כנגד נגעים תוך-גולגולתיים וחוץ-גולגולתיים. החוקרים קוראים להשלים מחקרים קליניים להערכת טיפולים הממוקדים ב-HER2 וחוצים את מחסום דם-מוח, דוגמת Tucatinib.

מתוך אתר Researchsquare

לידיעה במדסקייפ