מאפיינים טרם-אשפוז, ולאו דווקא גורמים הקשורים באשפוז עצמו בבית החולים, השפיעו משמעותית על הסיכון לאשפוז חוזר של מבוגרים בגילאי 65 שנים ומעלה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מדנמרק, שפורסמו בכתב העת Journal of General Internal Medicine.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות מחקרים רבים אודות גורמי סיכון לאשפוזים חוזרים, דרושים מחקרים נוספים להערכת וזיהוי דפוסים של גורמי סיכון במדגמים גדולים. מטרתם כעת הייתה לזהות דפוסים של גורמי סיכון לאשפוז חוזר מכל-סיבה בתוך 30 ימים במדגם חולים בגילאי 65 שנים ומעלה.

החוקרים השלימו מחקר עוקבה שכלל מידע דמוגרפי, משתנים סוציאליים, נתונים קליניים, שימוש בשירותי טיפול רפואי ומאפיינים הקשורים בגורם המטפל. המדגם כלל 1,267,752 אשפוזים של 479,854 חולים בגילאי 65 שנים ומעלה, אשר שוחררו מבתי חולים ציבוריים בדנמרק, בתקופה שבין ינואר 2007 ועד ספטמבר 2010.

מהנתונים עלה כי אשפוז אקוטי ומספר הימים שחלפו מאז השחרור מבית החולים ועד לאשפוז הנוכחי בבית החולים היו המנבאים המשמעותיים ביותר של אשפוז חוזר. בנוסף, באלו בסיכון לאשפוז חוזר תועדו יותר מחלות רקע, החולים צרכו יותר תרופות והשתמשו בשכיחות גבוהה יותר בשירותי טיפול רפואי אמבולטורי ובאשפוז בשנה שקדמה לאשפוז בבית החולים.

בדומה לממצאים ממחקרים קודמים, החוקרים מצאו כי גורמים סוציו-דמוגרפיים, דוגמת הכנסה נמוכה, מצב תעסוקתי ומגדר זכרי, נקשרו עם סיכון מוגבר לאשפוז חוזר.

באופן מפתיע, הם לא זיהו כל קשר בין אשפוז חוזר ובין גורמי סיכון שזוהו בעבר, דוגמת גיל, אשפוז ממושך ומצבים רפואיים ספציפיים הקשורים לאשפוז הנוכחי.

החוקרים כותבים כי זיהוי גורמים המנבאים אשפוזים חוזרים הוא נושא חשוב, שכן זיהוי חולים בסיכון מוגבר עשוי לסייע בהקצאת משאבים הולמת.

J Gen Intern Med. Published online December 3, 2018

לידיעה במדסקייפ