מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Neurology, עולה כי כושר גופני קרדיווסקולארי גבוה בנשים בגיל העמידה מלווה בירידה של קרוב ל-90% בסיכון לדמנציה בגיל מבוגר יותר.

במטרה לקבוע את הקשר בין כושר קרדיווסקולארי טוב יותר בגיל העמידה ובין סיכון מופחת לדמנציה, החוקרים מדדו את הכושר הקרדיווסקולארי המקסימאלי של 191 משתתפות (גיל ממוצע של 50 שנים), שלקחו חלק במחקר Prospective Study of Women, שהחל בשנת 1968.

להערכת שיא היכולת הקרדיווסקולארית, הנשים ביצעו מבחן מאמץ ברכיבה, עם דרגת קושי עולה ותחת השגחת רופא, לקביעת נקודת התשישות. שיא עומס העבודה עמד בממוצע על 103 W, כאשר סך כולל של 40 נשים ענו על הקריטריון של כושר גופני גבוה (120 W ומעלה).

סך כולל של 92 נשים ענו על הקריטריון להגדרת כושר בינוני ו-59 נשים היו בקטגוריית כושר נמוך, שהוגדרה בנוכחות שיא עומס עבודה של 80 W או פחות, או נשים שנדרשו להפסיק בשל לחץ דם גבוה, כאבי חזה, או בעיות קרדיווסקולאריות אחרות.

במהלך 44 השנים הבאות, הנשים נבדקו לדמנציה בשש נקודות זמן, על-בסיס בדיקות נוירו-פסיכיאטריות, ראיונות מובנים, רשומות בתי חולים ונתונים שנאספו עד 2012.

מהתוצאות עלה כי 44 מבין 191 הנשים (23%) פיתחו דמנציה במהלך מעקב של 5,544 שנות-אדם. הזמן הממוצע עד להופעת דמנציה מהבדיקה הראשונית עמד על 29 שנים והגיל הממוצע בעת הופעת דמנציה עמד על 81 שנים.

הזמן הממוצע להתפתחות דמנציה עמד על חמש שנים ומעלה באלו עם שיא עומס עבודה גבוה לעומת בינוני. כאשר הנשים בכושר הטוב ביותר פיתחו דמנציה, הן עשו זאת 11 שנים מאוחר יותר, בהשוואה לנשים בכושר גופני בינוני (גיל 90 לעומת גיל 79 שנים).

בהשוואה לשיא עומס עבודה בינוני, יחס הסיכון המתוקן לדמנציה מכל-סיבה עמד על 0.12 בקרב אלו בכושר גבוה ועל 1.41 באלו בכושר נמוך. לאחר תקנון למשקל הגוף, החוקרים מצאו כי בהשוואה לשיא כושר בינוני, יחסי הסיכון לדמנציה מכל-סיבה עמדו על 0.35 באלו בכושר גבוה ו-1.37 באלו בכושר נמוך.

החוקרים מציינים כי ממצאי המחקר מעידים כי כושר קרדיווסקולארי עשוי להיות גורם סיכון הפיך לדחיית או מניעת דמנציה. עם זאת, לאור האופי התצפיתי של המחקר, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי מדובר בקשר סיבתי.

Neurology . Published online March 14, 2018

לידיעה במדסקייפ