ממחקר פרוספקטיבי חדש עולה כי שיעורי ההימצאות של צלקת בשריר הלב בבדיקות הדמיה בתהודה מגנטית של הלב עמדו על 8% בקרב נשים שהתייצגו עם כאב חזה דמוי-אנגינה, אך בהם צנתור כלילי קודם לא הדגים מחלה כלילית חסימתית. צלקות כאלו העוברות האדרה מאוחרת בבדיקת הדמיה בתהודה מגנטית הן סימן לאוטם לבבי קודם, אך בשליש מהנשים עם סימן זה לא הייתה אבחנה קודמת של אוטם שריר הלב.
בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית של הלב עם האדרה מאוחרת של גדוליניום חשפו צלקת בשריר הלב ב-26 מבין 340 נשים עם תסמינים דמויי-אנגינה, אך צנתור כלילי שלילי. מבין אותן 26 נשים, ב-18 תועדה היסטוריה של אוטם לבבי קודם, אך רק בשתיים זוהו בתרשים אק”ג גלי Q שתאמו לאוטם לבבי קודם.
כמו כן, ב-26 הנשים עם צלקת בהדמיה זוהו סימנים תפקודיים לרימודלינג של שריר הלב, עם מקטע פליטה נמוך יותר משמעותית של חדר שמאל ונפח גבוה יותר בסוף-דיאסטולה וסוף-סיסטולה.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים במדד MPRI (Myocardial Perfusion Reserve Index), מנבא של פגיעה בתפקוד כלי דם כליליים קטנים, בין נשים עם ובלי צלקת בשריר הלב.
מבין 179 נשים בסדרה שהיו במעקב פרוספקטיבי באמצעות בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית של הלב לאחר שנה אחת, בשתיים (כ-1.1%) זוהתה צלקת חדשה בשריר הלב, אשר לא עברה קודם לכן האדרה של גדוליניום. שתי הנשים הללו אושפזו בשל אנגינה במהלך שנת המעקב, אך בשתיהן לא נקבעה אבחנה של אוטם שריר הלב.
ממצאים אלו מדגישים את הצורך בבדיקות נוספות במקרים בהם מזהים צלקת בשריר הלב בנשים עם כאבי חזה בעלי אופי אנגינוטי. לדברי החוקרים, בנשים עם תסמינים ממושכים, בפרט עם היסטוריה של אוטם לבבי קודם, לא ניתן להסתפק בתשובת צנתור תקין.
Circulation. Published online February 19, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!