מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-Cancer Survivorship Symposium עולה כי חולי סרטן המקפידים על פעילות גופנית סדירה בזמן טיפול אדג’וונטי, הם פעילים יותר גופנית שנים לאחר תום הטיפולים. בנוסף, בקרב חולי סרטן שלקחו חלק בתכנית אימונים במהלך הטיפול, תועדה מגמה של פחות עייפות בטווח הקצר והארוך.
המחקר הינו מחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, שהשווה בין תכנית אימונים תחת השגחה לאורך 18 שבועות ובין טיפול סטנדרטי. המחקר כלל 204 נשים עם סרטן שד ו-33 חולי סרטן מעי גס, שהשלימו טיפול אדג’וונטי, כולל טיפול כימותרפי.
החולים חולקו באקראי לטיפול סטנדרטי או פעילות גופנית תחת השגחה, שכללה 60 דקות של שילוב אימון אירובי עם אימוני כוח, פעמיים בשבוע, בשילוב עם 30 דקות של פעילות גופנית ביתית, שלושה ימים בשבוע.
החוקרים עקבו אחר 128 חולים (70 בקבוצת ההתערבות ו-58 בקבוצת הביקורת). הם בחנו את מדדי עייפות ופעילות גופנית בתחילת המחקר, 18 שבועות לאחר ההתערבות, 36 שבועות לאחר תחילת המחקר וארבע שנים לאחר תחילת המחקר.
מהנתונים עולה כי בחולי סרטן בקבוצת ההתערבות תועדה פחות עייפות גופנית לאחר ארבע שנים, בהשוואה לחולים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
חולים בקבוצת ההתערבות עסקו גם יותר בפעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת (141.77 דקות בשבוע) לאחר ארבע שנים, בהשוואה לאלו בקבוצת הטיפול הסטנדרטי.
חולים שלקחו חלק בתכנית האימונים דיווחו על פעילות גופנית מתונה-עד-מאומצת בהיקף של 90 דקות ביום, בממוצע, בהשוואה ל-70 דקות ביום בקבוצת הטיפול הסטנדרטי.
המסר העולה מהמחקר הוא כי יש להמליץ על פעילות גופנית במהלך טיפולי סרטן, מאחר ולהתערבות זו השפעה חיובית בטווח הקצר והארוך.
מתוך כנס ה- Cancer Survivorship Symposium
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!