לפי ההערכות כיום, ברחבי העולם ישנם למעלה מ-48 מיליון חולי דמנציה, עם צפי לעליה של פי שלוש בשיעורי ההימצאות עד שנת 2050. לדברי חוקרים שפרסמו לאחרונה מטה-אנליזה בכתב העת Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry, מגמה זו הובילה ללחצים לזיהוי גורמי סיכון הפיכים העשויים למנוע מחלה זו.

אתר מדסקייפ השלים ראיון עם עורכי המחקר במטרה להבין טוב יותר את הממצאים וההשלכות האפשריות של התוצאות.

החוקרים מסבירים כי הם היו מעוניינים בזיהוי גורמים העשויים להפחית או לדחות דמנציה, מאחר ושינויים בשיעורי היארעות דמנציה עם הזמן מעידים כי המחלה ניתנת למניעה במידה מסוימת. מאחר והיו מודעים למחקרים שמצאו השפעה חיובית של נישואין, הם תהו אם התועלת הרפואית של חיי נישואין עשויה להוביל לסיכון מופחת לדמנציה.

מהנתונים עלה כי ברווקים עליה של 42% בסיכון לדמנציה וכי בקרב אלמנים עליה של 20% בסיכון, בהשוואה לאנשים נשואים. לא תועדו הבדלים בין אלו שהיו נשואים או גרושים.החוקרים אינם סבורים כי הנישואים עצמם הפחיתו את הסיכון לדמנציה אלא כי ייתכן וההשפעה המגנה קשורה לאורחות חיים בריאים יותר.

15 המחקרים שנכללו בסקירה נערכו באירופה, צפון ודרום אמריקה ואסיה. החוקרים השוו את הממצאים ממחקרים במדינות בעלות הכנסה נמוכה וגבוהה ולא זיהו הבדלים, עדות לכך שממצאים אלו תקפים לתרבויות שונות.

הסיכון לדמנציה היה גבוה יותר בקרב אלמנים בהשוואה לנשואים, ולכן למרות שבמקרים רבים מדובר היה באנשים שהיו נשואים במשך עשרות שנים, נראה כי סיום הנישואין הוביל לעליה בסיכון לדמנציה. דבר זה עשוי לנבוע מאובדן הגירוי הקוגניטיבי והחברתי בנוכחות בן/בת זוג, או אימוץ אורח חיים פחות בריא בעקבות האובדן. עם זאת, הסבר חליפי הוא כי הדחק משנית לאבל עשוי היה להוביל להתפתחות דמנציה, מאחר ומחקרים הוכיחו כי לדחק השפעה מזיקה.

אין הוכחות להשפעות שליליות של חיי נישואין. עם זאת, ייתכן כי ההבדלים בין אנשים נשואים ולא-נשואים פוחתים עם הזמן. במחקרם מצאו החוקרים כי בקרב רווקים שנולדו במהלך הרבעון הראשון של המאה העשרים תועד סיכון גבוה ב-40% בהשוואה לאלו שהיו נשואים, בעוד שמחקרים מאוחרים יותר הצביעו על עליה של 24% בסיכון בלבד.

החוקרים קוראים לרופאים להיות מודעים לסיכון המוגבר לשמור על דרגת חשד גבוהה יותר לדמנציה באנשים שאינם נשואים.

J Neurol Neurosurg Psychiatry. 2017 Nov 28

לידיעה במדסקייפ