מנתונים חדשים עולה כי העדויות המעודדות שפורסמו לאחרונה בנושא ירידה בהיארעות הכוללת של אירועים מוחיים נובעת בעיקר מירידה בשיעור אירועים מוחיים איסכמיים בקרב גברים, אך לא בנשים, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Neurology.

החוקרים אספו נתונים אודות כל מקרי אירועים מוחיים בקרב תושבי סינסינטי/צפון קנטאקי בגילאי 20 ומעלה (אוכלוסיה המונה כ-1.3 מיליון אנשים), במהלך התקופה שבין יולי 1993 ועד יוני 1994 והשנים הקלנדריות 1999, 2005 ו-2010.

במהלך ארבע תקופות המחקר, תועדו סך כולל של 7,710 מקרים חדשים של אירועים מוחיים; 57.2% מהחולים היו נשים (4,412 מקרים). הנשים היו מבוגרות יותר מהגברים (ממוצע של 72.4 שנים לעומת 68.2 שנים, p<0.0001). היארעות כלל האירועים המוחיים ירדה לאורך הזמן בגברים (מ-263 מקרים ל-100,000 אנשים ל-192 מקרים ל-100,000 אנשים, p<0.001), אך לא בקרב נשים (מ-217 ל-198 מקרים ל-100,000 נשים, p=0.15). הבדלים מגדריים דומים תועדו בהערכת אירועים מוחיים איסכמיים (גברים: מ-238 ל-165 מקרים ל-100,000 אנשים, p<0.01; נשים: מ-193 ל-173 מקרים ל-100,000 אנשים, p=0.09).

היארעות כלל סוגי אירועים מוחיים ואירועים מוחיים איסכמיים הייתה דומה בין גברים ונשים בשנת 2010. שיעורי היארעות דימום תוך-מוחי ודימום תת-עכבישי היו יציבים לאורך הזמן בשני המינים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הירידה בהיארעות אירועים מוחיים לאורך הזמן נובעת בעיקר מירידה מאירועים מוחיים איסכמיים בקרב גברים. בניגוד לתקופות מחקר קודמות, שיעורי היארעות אירועים מוחיים היו דומים בשני המינים  בשנת 2010. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים בכדי להבין מדוע הירידה בהיארעות אירועים מוחיים בולטת יותר בגברים.

Neurology. Published August 9, 2017

לידיעה במדסקייפ