מנתונים חדשים עולה כי הסיידות מתונה או חמורה של העורקים הכליליים מלווה בעליה דרמטית בסיכון לסיבוכים בנשים לאחר התערבות כלילית מילעורית, גם עם שימוש בתומכנים מצופי-תרופה, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהלך חודש ספטמבר בכתב העת JACC: Cardiovascular Interventions.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 11,557 נשים מ-26 מחקרים אקראיים להערכת תומכנים מצופי-תרופה כחלק מפרויקט WIN-DES (Women in Innovation and Drug-Eluting Stents). השימוש בתומכנים מצופי תרופה במחקרים סווג כדור מוקדם ודור חדש. נתונים אודות הסתיידות עורקים כלילית היו זמינים עבור 6,371 נשים.

החוקרים מדווחים כי הסתיידות עורקים כלילית בדרגה מתונה עד חמורה תועדה ב-25.5% מהנשים, אך השיעורים בפועל עשויים להיות אף גבוהים יותר מאחר וחלק מהמחקרים לא כללו הסתיידויות נרחבות או נגעים שדרשו הסרה של הנגע הטרשתי.

התוצאות בנשים היו יחסית טובות עד שלוש שנות מעקב, עם שיעורי רה-וסקולריזציה של נגע מטרה של 6.7% בלבד, בהשוואה ל-18% לאחר תשעה חודשים במחקר ROTAXUS ושיעורי תרומבוזיס בתוך התומכן של 1.5%, עדות כי מדובר באוכלוסיה נבחרת של נשים.

החוקרים ביקשו גם לזהות קורלציה קלינית של הסתיידות עורקים כלילית בכלל אוכלוסיית הנשים. כצפוי, הם זיהו גורמי סיכון מסורתיים דוגמת יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה, ניתוח מעקפים קודם, עישון, תפקוד גרוע יותר של חדר שמאל ושל הכליות וגיל מתקדם.

לסיכום, מהנתונים עולה כי בנשים לאחר התערבות כלילית מילעורית לטיפול בנגעים מסויידים, נטיה לפרופיל קליני גרוע יותר והן נותרות בסיכון מוגבר למחלה איסכמית, ללא תלות בשימוש בדור חדש של תומכנים מצופי-תרופה.

JACC Cardiovasc Interv 2016; 9:1890-1901

לידיעה במדסקייפ