התערבות הכוללת הכשרת רופאים, מערכת לזיהוי חולים הנוטים למות ומערכת התראות של רשומות רפואיות ממוחשבות הובילו לעליה בהיקף הדיונים בנושאי חולים הנוטים למות וניהול שיחות אלו בשלב מוקדם יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגות במהלך כנס מטעם ה-American Academy of Hospice and Palliative Medicine.

לשיפור איכות מועד ביצוע השיחות הקריטיות בנושאים הנוגעים לחולים הנוטים למות, החוקרים ערכו סקירה שיטתית בשנת 2012. הם סקרו את הספרות הרפואית אחר מידע אודות כשלון המערכות בביצוע דיונים אלו ואת הגישות הטובות ביותר להבטחת קיום השיחות הללו ברגעים הקריטיים.

החוקרים פיתחו את תכנית Serious Illness Care Program, שכללה הכשרה בת שעתיים וחצי של רופאים, בהנחיית מומחים לטיפול פליאטיבי. באשר לאופן השימוש הנכון בתכנית Serious Illness Conversation Guide, שנועדה לעודד דיונים בנושאים אלו.

המחקר כלל 90 רופאים, 48 חולקו באקראי לקבוצת התערבות ו-43 לקבוצת ביקורת. חולים הנוטים למות זוהו על-בסיס תשובה שלילית של הרופא המטפל לשאלה אם יופתיע כי החולה ימות עד לתום השנה הקרובה.

כמעט כל הרופאים בקבוצת ההתערבות (97%) שנעזרו בהנחיות לביצוע השיחות מצאו כי מדובר בכלי מקובל; 70% מהרופאים דיווחו כי היו מעוניינים כי מערכת הבריאות שלהם תשתמש בתכנית ההנחיה. מערכת תזכורות לדיונים באשר לטיפול בחולה הנוטה למות הובילו לדיונים ב-90% מחולי היעד בתוך שני ביקורים.

שכיחות בנושאי החולה הנוטה למות אירעו ב-92.5% מהחולים בקבוצת ההתערבות לעומת 76% מאלו בקבוצת הביקורת. ההתערבות הובילה לדיונים רבים יותר ובשלב מוקדם יותר.

בממוצע, השייחות נערכו כשלושה חודשים מוקדם יותר, כחמישה חודשים לפני המוות, בקבוצת ההתערבות. סקירה של תיעודי הדיונים ברשומות הרפואיות הצביעה עוד כי איכות הדיונים הייתה טובה יותר בקבוצת ההתערבות.

באשר להשפעה של השיחות על החולים, החוקרים מצאו כי שבוע לאחר השיחה, רמת החרדה של המטופלים פחתה במחצית. תוצאות דומות תועדו באשר לדיכאון בקרב המטופלים.

86% מהמטופלים מצאו כי השיחות מועילות, כאשר שני-שליש דיווחו כי בעקבות השיחות נקטו בפעולות מסוימות, דוגמת שינוי צוואה או תכנון לוויה. החולים דיוחו גם על שיחות טובות יותר עם בני משפחתם ורופאים.

מתוך כנס מטעם ה-AAHPM

לידיעה במדסקייפ