חשיפה לחומר חלקיקי בקוטר קטן מ-10 מיקרומטר (PM10) עשויה להביא לעליה בסיכון לאשפוזים קרדיווסקולאריים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת American Journal of Cardiology.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות אשפוזים קרדיווסקולאריים בין ספטמבר 2004 ועד ספטמבר 2007 בצפון איטליה. חשיפה יומית ממוצעת ל-PM10 התבססה על נתוני זיהום אוויר בארבע תחנות ניטור. הם התבססו על ממוצע יומי של PM10 ביום האשפוז וממוצע שלושה ימים לפני האשפוז.
ביום ההערכה, 36.7% ממדידות PM10 היו גבוהות יותר מהסף הבטוח לפי האיחוד האירופי. הממוצע ביום המדידה עמד על 40µg/m3 והממוצע בשלושה ימים אחרונים עמד על 41.3µg/m3 .
מבין 6,000 האשפוזים הקרדיווסקולאריים (70% גברים) במהלך תקופת המחקר, 54% היו בשל אבחנה של תסמונת כלילית חדה, 23% בשל אי-ספיקת לב חדה, 14% בשל פרפור פרוזדורים ו-9% בשל הפרעת קצב חדרית.
הסיכון היחסי לתוצא משולב של אשפוזים קרדיווסקולאריים עמד על 1.003 עם ריכוז PM10 יומי (כמדד רציף, לכל עליה של 1µg/m3 ). הסיכון היחסי עמד על 1.008 לאשפוז על-רקע פרפור פרוזדורים, 1.004 על-רקע אי-ספיקת לב חדה או הפרעת קצב חדרית ו-1.002 לאשפוז עקב תסמונת כלילית חדה.
יחסי סיכויים אלו תוארו גם עם מדידות ריכוז ממוצע של PM10 במהלך שלושה ימים, למעט אי-ספיקת לב חדה והפרעות קצב חדריות (סיכון יחסי של 1.002).
לא תועדו הבדלים משמעותיים באשפוזים בין חשיפה לריכוז נמוך או גבוה מהמומלץ ע”י האיחוד האירופי. גיל ומין גם לא זוהו כגורמי סיכון משמעותיים.
החוקרים מסכמים ווכתבים כי ממצאי המחקר תומכים בעיקרון של פחות הוא טוב יותר וכי אין רמה בטוחה של חשיפה למזהמי PM10, מאחר וכל עליה בחשיפה בטווח קצר מלווה בעליה בסיכון לאשפוזים קרדיווסקולאריים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!