בית המשפט המחוזי דחה היום את תביעותיהם של כ-70 לוחמי השייטת ולוחמים אחרים בגין תחלואה שנגרמה ע”פ התביעה כתוצאה מאימונים במי הקישון.

לדברי השופט, לא הצליחה התביעה להוכיח קשר סיבתי בין העובדה שהלוחמים אכן צללו בקישון לבין המחלות שבהם חלו, על אף שאין חולק על כך שבמי הקישון היו ריכוזים גבוהים של חומרים מסוכנים אשר היו עלולים לגרום לתחלואה.

בפסיקה מתח השופט ביקורת על חוות הדעת המדעית של פרופ’ הוד (מטעם התביעה) והגדיר אותה כבעייתית .

לדיווח המלא ב”דהמרקר”

הערת המערכת:  אין ספק שהמשפט הזה נכנס לאחת הסוגיות הסטטיסטיות המלוות מחקרים וסקרים רבים. ע”פ הכתבה, החלטת השופט התבססה בעיקר על כך שהעדים המקצועיים מצד ההגנה (המדינה) הפגינו בקיאות ומקצועיות שהרשימה את השופט הרבה יותר מאשר עדי ההגנה…השאלה אם בסוגייה כל כך רגישה, העובדה שאולי הסיכון המוגבר (בהשוואה לאוכלוסיה הכללית) לתחלואה בקרב לוחמי השייטת (שלמיטב ידיעתנו אכן היה מוגבר) אינו מובהק סטטיסטי ככל הנראה, צריכה להכריע את הכף או ש”מותר” במקרה מיוחד כזה,  גם להכיר בכך שקיים קשר,  גם אם הוא בחזקת “נטיה” בלבד וללא מובהקות סטטיסטית …?  אפשר אולי לצטט בהקשר זה את פרופ’ אורי גולדבורט שאמר לנו באחד הראיונות שעסקו במחקרים רפואיים  ש”כשמשה ירד מהר סיני עם עשרת הדיברות לא היה כתוב שם ש-p חייב להיות קטן מ-0.05 …”