בטיפול במתבגרות לא-שמנות עם עודף אנדרוגנים, שאינן פעילות מינית, גישת טיפול המבוססת על הגדלת הרגישות לאינסולין עדיפה על גישה לנטרול השחלות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.
מהנתונים עולה כי התערבות לשיפור הרגישות לאינסולין במתבגרות מונעת בעיות בהמשך, ייתכן כי גם בבגרות. מנגד, טיפול בעודף אנדרוגנים במתבגרות באמצעות גלולות למניעת היריון מחמיר את הפנוטיפ, כולל השמנה ותת-פוריות.
החוקרים מסבירים כי כ-3-5% מהמתבגרות הלא-שמנות סובלות מתסמינים של עודף אנדרוגנים, הכוללים אקנה, עור שומני, עודף שיער בגוף ואובדן שיער בקרקפת. חלק גדול מהבנות הללו סובלות מאי-סדירות של מחזור הווסת.
במחקר הנוכחי נכללו 34 מתבגרות לא-שמנות עם היפראינסולינמיה ועודף אנדרוגנים, להערכת הטיפול ב-EE-CA (Ethinylestradiol-Cyproteroneacetate) בהשוואה למינון נמוך של שילוב Pioglitazone (7.5 מ”ג ליום), Flutamide (62.5 מ”ג ליום) ומטפורמין (850 מ”ג ליום) למשך 18 חודשים, עם שישה חודשי מעקב לאחר הטיפול.
כל קבוצה כללה 17 בנות, כאשר הגיל הממוצע שלהן עמד על 16 שנים ואף אחת מהן לא הייתה פעילה מינית. כל המשתתפות השלימו את המחקר.
החוקרים מדווחים כי הטיפול בשילוב EE-CA וטיפול משולב ב-PioFluMet הפחיתו את עודף האנדרוגנים באופן דומה, אך עם השפעות שונות, ואף מנוגדות, על תוצאים אחרים.
שישה חודשים לאחר הטיפול, הטיפול בשילוב PioFluMet לווה בערכי אינסולין נמוכים יותר בדם, רמות CRP נמוכות יותר ועובי דק יותר של שכבת אינטימה-מדיה, בהשוואה לבנות שטופלו ב-EE-CA, עם פחות שומן ויסארלי, מסת גוף רזה גבוהה יותר גבוהה יותר, עם סיכויי גדול יותר למחזורים סדירים.
החוקרים מאמינים כי להתערבות זו תוצאות מבטיחות במתבגרות ועשויה למנוע חלק מהפנוטיפ של עודף אנדרוגנים בבגרות, כולל השמנה ותת-פוריות.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לקבוע את משך הטיפול בשילובים דוגמת PioFluMet במתבגרות, במטרה לנרמל את המצב לאחר טיפול וכך למנוע סיבוכים דוגמת הפרעות פוריות בבגרות, סוכרת בהריון ועליה עודפת במשקל הקוף בדור הבא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!