מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Lancet עולות עדויות לפיהן מתחים בעבודה מלווים בעליה קטנה, אך עקבית, בסיכון למחלת לב כלילית. החוקרים אספו נתונים אודות קרוב ל-200,000 חולים וכך הצליחו להעריך טוב יותר את הקשר בין מחלת לב כלילית ומתחים בעבודה.

לדברי החוקרים, למעלה משלושים שנות מחקר בנושא מתחים בעבודה והקשר עם מחלות לב העלו תוצאות סותרות, כאשר חלק מהמחקרים הדגימו עליה של עד פי תשע בסיכון, בעוד שאחרים לא מצאו כל קשר בין השניים. כמו כן, נראה כי ישנן תתי-קבוצות מסוימות בסיכון גבוה משמעותית.

המחקר הנוכחי גדול כפליים מגודל מטה-אנליזה אחרונה שפורסמה בנושא. מהממצאים עולה כי למתחים בעבודה השפעה על הסיכון למחלת לב, וכי למרות שמדובר בהשפעה מתונה, היא מאוד עקבית. בנוסף, החוקרים לא זיהו תתי-קבוצות בסיכון מיוחד.

במטה האנליזה בחנו החוקרים את ההשפעה של מתחים בעבודה במשתתפים ללא מחלה כלילית בתחילת המחקר, שלקחו חלק ב-13 מדגמים אירופיים ארציים שנערכו בבלגיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, הולנד, שבדיה ובריטניה, בין השנים 1985-2006. כל המשתתפים השלימו שאלונים בתחילת המחקרים להערכת דרישות העבודה, עומס מופרז במקום העבודה, היקף הדרישות וחופש בחירה. רק שלושה מדגמים פרסמו בעבר את תוצאותיהם.

מבין 197,473 משתתפים, כ-30,000 דיווחו על מתחים במקום העבודה (15%). החוקרים מדווחים על 2356 אירועים של מחלת לב כלילית (אירוע לבבי ראשון שאינו-פטאלי או תמותה כלילית), במהלך מעקב ממוצע של 7.5 שנים.

לאחר תקנון לגיל ומין, יחס הסיכון למתחים בעבודה, בהשוואה להעדר מתחים בעבודה, עמד על 1.23; יחס זה נותר זהה לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים שונים דוגמת אורחות חיים, גיל,מין ומצב סוציו-אקונומי. עם זאת, ההשפעה הייתה גבוהה יותר במחקרים שפורסמו (יחס סיכון של 1.43), בהשוואה למחקרים שלא פורסמו (1.16).

החוקרים סיווגו את המתחים בעבודה לארבע קטגוריות נראה כי הסוג הגרוע ביותר של מתחים בעבודה הינו הסוג עם הדרישות והלחצים הרבים אך עם חופש החלטה צר. בהתאם, החוקרים מצאו כי הסיכון הגבוה ביותר למחלה כלילית היה באלו שדיווחו על דרישות רבות ושליטה מעטה, בהשוואה לאלו שעבדו בעבודות עם דרישות מעטות ושליטה רבה.

Lancet 2012

לידיעה במדסקייפ