ע”פ אנליזה רפואית/כלכלית חדשה המתפרסמת ב-BMJ לצריכה יומית של שוקולד מריר (dark) אפקט חיובי על הורדת לחץ דם (יל”ד) וכולסטרול אשר מפחיתים הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם סינדרום מטבולי.
מטרת החוקרים הייתה לבנות מודל עלות/תועלת ארוך טווח לבחינת האפקט הרפואי/כלכלי של צריכה יומית של שוקולד מריר במטופלים עם סינדרום מטבולי. נעשה שימוש במודל מרקוב ובמימצאי המחקר האוסטרלי לסוכרת, השמנה וסגנון חיים.
השתתפו באנליזה 2013 איש עם יתר לחץ דם אשר עמדו בקריטריוני ההכללה של סינדרום מטבולי, וללא היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית ואשר היו נאיבים לטיפול תרופתי ביל”ד.
המחברים התבססו על האפקט של צריכת שוקולד מריר כפי שנמצא במטה-אנליזות שפורסמו בספרות הרפואית, וזאת בכדי לקבוע את המס’ האבסולוטי של אירועים קרדיווסקולרים עבור מי שצורך שוקולד מריר ועבור אלו שלא.
נלקחו בחשבון העלויות הקשורות לטיפול באירועים קרדיווסקולרים בכדי לחשב את את העלות והתועלת של שימוש בשוקולד מריר כטיפול.
נמצא שצריכה יומית של שוקולד מריר (פוליפנול המכיל כמות אקוויולנטית של 100 גר’ שוקולד מריר) עשויה להפחית 85 אירועים קרדיווסקולרים (ברווח בר סמך של בין 60 ל-105) לכל 10,000 איש שיצרכו באופן יומי כמות זו למשך 10 שנים.
החוקרים חישבו שעלות שנתית לאדם עבור שוקולד מריר של 42 $ תהווה “השקעה” עם עלות/תועלת אטרקטיבית כאשר לוקחים בחשבון את החיסכון הצפוי מהטיפול באירועים קרדיווסקולרים. תוצאה זו מניחה היענות של 100% ל”טיפול” ומייצגת את התסריט האופטימלי.
החוקרים מסכמים שאפקט הורדת לחץ הדם והכולסטרול של שוקולד מריר מועיל במניעה של אירועים קרדיווסקלרים באוכלוסיה עם סינדרום מטבולי, וטיפול בקבוצה זו באמצעות שוקולד מריר עשוי להיות אפקטיבי ויעיל הן מבחינה רפואית והן מבחינה כלכלית.
כמובן שה”פואנטה” במחקר זה היא שמדובר לא בטיפול תרופתי כרוני שכידוע עלול לסבול מחוסר היענות מספק, אלא בצריכה של מזון שמרבית האוכלוסיה מאוד נהנית מצריכתו ולכן אפשר לצפות להיענות טובה מאוד.
האנליזה הזו מצטרפת למחקרים שפורסמו בימים האחרונים על התועלת הקרדיווסקולרית של צריכה גבוהה של קפה, ושל יין ומחזקת את התחושה , בניגוד למה שמקובל בדרך כלל לחשוב, ו שיש הרגלים שגם אפשר להפיק מהם הנאה וגם תועלת בריאותית…
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!