מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-American Heart Journal עולה כי זריקת מיובלאסטים דרך צנתר לתוך שריר הלב הינה טיפול אפשרי בחולים עם אי-ספיקת לב כרונית לאחר אוטם לבבי. אמנם הטיפול עשוי לעורר טכיקרדיה חדרית, אך נראה כי מדובר בהפרעה זמנית הניתנת לטיפול.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הבטיחות והיעילות הראשונית של השתלת מיובלאסטים דרך צנתר לתוך שריר הלב בחולים עם אי-ספיקת לב כרונית לאחר אוטם לבבי.
מחקר MARVEL הינו מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, במהלכו נערכה השוואה בין מתן מיובלאסטים (400 או 800 מיליון) או פלסבו בזריקה לתוך שריר הלב דרך צנתר בחולים עם אי-ספיקת לב בדרגה II עד IV ומקטע פליטה של מתחת ל-35%. היעדים העיקריים של המחקר כללו את שכיחות תופעות לוואי חמורות (בטיחות) והשינוי במרחק הליכה לשש דקות ומדד Minnesota Living With HF Score (יעילות).
מבין 330 החולים שהיו מיועדים לקחת חלק במחקר, 23 חולקו באקראי (MARVEL-1) בטרם הפסקת המחקר מסיבות כלכליות.
לאחר שישה חודשים, מספר דומה של אירועים תועד בכל קבוצה: 8 (פלסבו), 7 (מינון נמוך) ו-8 (מינון גבוה), ללא מקרי תמותה. טכיקרדיה חדרית שהגיבה לאמיודרון הייתה נפוצה יותר בקבוצת ההתערבות, עם מקרה אחד בקבוצת הפלסבו , לעומת שלושה (מינון נמוך) וארבעה מקרים (מינון גבוה) בקרב המטופלים במיובלאסטים. החוקרים מדווחים על מגמת שיפור ביכולת התפקודית בקבוצות המטופלים במיובלאסטים, עם שיפור במרחק ההליכה לשש דקות, ללא שינוי משמעותי במדד Minnesota Living with HF Score.
בחולי אי-ספיקת לב עם קרדיומיופתיה כרונית לאחר-אוטם לבבי, זריקת מיובלאסטים דרך צנתר , במינונים של 400 עד 800 מיליון תאים, הינה אפשרות ישימה, עם תועלת אפשרית חשובה. הטיפול עשוי להוביל להתפתחות טכיקרדיה חדרית, אך נראה כי מדובר בהפרעה זמנית, הניתנת לטיפול. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, בקנה מידה גדול יותר.
American Heart Journal. 2011;162(4):654-662
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!