האם מפגש בין ילדים ובין האב תורם הזרע מותירה צלקות נפשיות בילדים? ככל הנראה לא, כך עולה משני מאמרים שפורסמו ב-Human Reproduction.
משני המחקרים עולה כי התפתחות הבריאות הנפשית של הצאצא של אימהות לסביות אינה שונה מזו של מתבגרים עם תורמים ידועים ולא-ידועים. בנוסף, מרבית התורמים היוצרים קשר עם הצאצא שלהם מדווחים על התנסויות חיוביות.
קיימת מחלוקת נרחבת בנוגע להשפעה האפשרית של הפריה באמצעות תורם זרע ידוע או לא-ידוע ובין ההתאמה הפסיכולוגית של הצאצא, בעיקר במהלך תקופת גיל ההתבגרות הפגיעה.
באחד המחקרים החוקרים עקבו אחר 78 בני נוער לאימהות לסביות שהיו במעקב במהלך חייהם כחלק ממחקר National Longitudinal Lesbian Family Study.
בני המשפחה הכירו כשליש מהאבות התורמים. מרבית האבות לא היו ידועים כלל וב-18 מקרים ניתן היה לחשוף את זהות האב כאשר הילד הגיע לגיל 18 שנים.
על-בסיס שאלונים וראיונות עם הילדים כאשר הם היו בגילאי 10 ו-17 שנים, החוקרים לא מצאו הבדל בבריאות הנפשית דוגמת בעיות חברתיות או הפרעות קשב, או דיכאון וחרדה בין שתי הקבוצות. דפוסי בעיות ההתנהגות בצעירים היו דומים לאלו עליהם דווח בילדים למשפחות הטרוסקסואליות.
מרבית הילדים עם אב תורם לא-ידוע שמאוחר יותר קיבלו את האפשרות ליצור קשר עם אביהם טענו כי בכוונתם לעשות כן ולפי הממצאים, הורים תורמים ככל הנראה יקבלו בברכה את יצירת הקשר.
כל 23 תורמי הביציות והזרעים במחקר, שנפגשו עם ילדיהם הביולוגיים, סיפרו לחוקרים כי מדובר היה בחוויה חיובית. למעשה, מרביתם נפגשו עם הצאצא באופן קבוע. החוקרים גם מצאו כי חלק מהתורמים התאחדו עם עד 20 בנים ובנות ביולוגיות.
בבריטניה הוסרה האנונימיות של התורמים כך שכיום ניתן לזהות את כל התורמים לאחר שהילד הגיע לגיל 18 שנים. לאור זאת, צפויה עליה בשכיחות המפגשים בין תורמים וילדיהם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!