“מוות עריסה” הינו הסיבה השכיחה ביותר לתמותת תינוקות מגיל 8-365 ימים בעולם המערבי. התפיסה המקובלת היא שכדי לקבוע את האבחנה של sudden infant death syndrome (SIDS) יש צורך בבדיקת סביבת המוות ע”י צוות מומחים, וביצוע נתיחה מלאה של הגופה לאחר המוות. עפ”י מחקרים שנערכו במדינת ישראל, כמעט ולא מתבצעות נתיחות לאחר המוות בארץ, ועקב כך ההיארעות האמיתית של SIDS אינה ידועה. בהצגה נתייחס להיבטים הרפואיים, הסוציאליים, והמשפטיים, של חקירות לאחר מוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוקות. נציג גם את ההתייחסות של היהדות והאסלאם לסוגיה זו, ונתייחס לפוטנציאל והמגבלות של הדמיה לאחר המוות (virtopsy) כתחליף לנתיחה קונבנציונלית. לבסוף נציע תכנית לשינוי הגישה למוות עריסה בארץ, כולל תכנית למניעה, הצעה לגישה חדשה לחקירה בהשתתפות צוות רב תחומי, ותכנית ללווי משפחות שכולות.
בהשתתפות:
פרופ’ איתן כרם, מנהל חטיבת ילדים, הדסה
דר אלי אייזנשטיין, מחלקת ילדים, הדסה הר הצופים
גב’ נועה שמש, מנהלת השירות הסוציאלי, הדסה הר הצופים
הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם
הקאדי מוחמד זבדה, הקאדי של יפו
דר סיגמנד חרש, מחלקת ילדים, הדסה הר הצופים
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!