אובדן מוגבר של מגנזיום בשתן, כפי שבא לידי ביטוי במדד חסר מגנזיום (Magnesium Depletion Score, או MDS), עשוי לשמש כגורם סיכון בלתי-תלוי לתסמונת מטבולית במבוגרים בארצות הברית, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות המציעות כי היפומגנזמיה כרונית עשויה לשחק תפקיד בפתוגנזה של הפרעות מטבוליות, כולל עודף-משקל והשמנה, תנגודת לאינסולין, סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה.
החוקרים בחנו את הקשר בין משק מגנזיום ובין תסמונת מטבולית ב-15,565 מבוגרים בארצות הברית (גיל ממוצע של 47 שנים; מחציתם נשים) שלקחו חלק בסקר National Health and Nutrition Examination Survey לשנים 2003-2018, מהם 5,438 עם תסמונת מטבולית (גיל ממוצע של 55 שנים).
מהנתונים עולה כי מדד MDS, הכולל ארבעה משתנים (שימוש במשתנים, מעכבי תעלות מימן, קצב פינוי גלומרולארי משוער וצריכת אלכוהול רבה), מנבא חסר מגנזיום. החוקרים סיווגו את מדד MDS לשש רמות (לפי מדדי 0-5), כאשר מדד MDS גבוה יותר העיד על חסר מגנזיום חמור יותר.
שיעור החולים עם מדד MDS של 2 נקודות ומעלה היה גבוה יותר בקרב אלו עם תסמונת מטבולית, לעומת אלו ללא תסמונת מטבולית (p<0.05). גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כל עליה של יחידה אחת במדד MDS לוותה בעליה של כ-30% בסיכון לתסמונת מטבולית (יחס סיכויים מתוקן של 1.31, רווח בר-סמך 95% של 1.17-1.45).
הממצאים הצביעו על קשר מנה-תגובה בין מדד MDS ובין הסיכון לתסמונת מטבולית, כאשר MDS של 1 לווה בעליה של פי 1.28 בסיכון לתסמונת מטבולית (רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.55) בהשוואה למדד אפסי; עליה נוספת בסיכון תועדה עם MDS של 2, 3 ו-4.
הקשר בין תסמונת מטבולית ובין מדד MDS נותר עקבי בכל תתי הקבוצות שנבחנו לפי גיל, גזע (למעט מקסיקנים-אמריקאים), מדד מסת גוף, הרגלי שתיה או עישון.
החוקרים כותבים כי ייתכן וניתן למנוע או להפחית את הסיכון לתסמונת מטבולית על-ידי הוספת תוספי מגנזיום או עידוד הגדלת צריכת מגנזיום בתזונה.
J Clin Endocrinol Metab, Feb 14, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!