נתונים ממחקרים אקראיים מראים כי OPCAB אינו מפחית משמעותית תמותה או תחלואה, בעוד נתונים ממחקרי תצפית מראים שכן יש ירידה, על פי דיווח בגיליון ספטמבר של Journal of the American College of Cardiology.
בכדי להשוות בין שני ההליכים, ביצעו החוקרים מטה-אנליזה של נתונים מ-37 מחקרים אקראים ומ-22 מחקרי תצפית מותאמי סיכון. המסגרת הראשונה כללה 3449 חולים, והשניה 293,617.
במחקרים האקראיים, OPCAB הוריד סיכון לפרפור פרוזדורים ב-41% בהשוואה לניתוח קונבנצניונלי. לעומת זאת, הירידה בתמותה ל-30 יום, שבץ ו-MI שנראתה ב-OPCAB לא הגיעה למשמעותיות סטטיסטיות.
במחקרים התצפייתיים, OPCAB היה קשור לירידה משמעותית בתמותה ל-30 יום ובסיכון לשבץ, MI, ופרפור פרוזודורים. הירידות בסיכון נעו בין 38% לשבץ ו-22% לפרפור פרוזדורים.
שני סוגי המחקרים הראו מגמה לכיוון ירידה בתמותה עם OPCAB במעקב של 1-2 שנים. עם זאת, שניהם קשרו בין ההליך לעלייה בסיכון לרהוסקולריזציה חוזרת.
החוקרים מאמינים כי אי ההתאמות הללו בין סוגי המחקר אולי נובעים מהבדלים בבחירת מטופלים ובמתודולוגיה.
הממצאים מסקירה זו מציעים 3 מטרות עיקריות למחקרים עתידיים. ראשית, יש לשפר את המתודולוגיה בכדי להבהיר את פוטנציאל OPCAB למניעת אירועים לא קטלניים. שנית, יש צורך במידע ארוך טווח בכדי לבין את הקשר של OPCAB לרהוסקולריזציה חוזרת. ולבסוף, על המחקרים להתמקד בחולים עם סיכון גבוה לאירועים שונים בזמן ניתוח.
J Am Coll Cardiol 2005;46:872-882
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!