למרות ששימוש באספירין נפוץ בחולים עם מחלת לב כרונית, למיעוטם יש רגישות לאספירין ותרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידיות אחרות.
מטרת המחקר היתה לספק אסטרטגיה אבחנתית להערכה וטיפול בחולים עם רגישות לאספירין, ובדיקת נושאים ספציפיים בחולים עם מחלת עורקים כלילית.
שכיחות מחלת דרכי הנשימה המוחמרת ע”י אספירין היא 10% ושכיחות חרלת (אורטיקריה) הנגרמת מאספירין משתנה בין 0.07% ל-0.2% באוכלוסיה הכללית. רגישות לאספירין מתגלה במקרים רבים כדלקת אף ואסטמה או חרלת/אנגיואדמה הנגרמים כתוצאה מתגובה לתרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידיות המעכבות ציקלואוקסיגנז 1. מכניזם ראשוני של רגישות קשור לעיתים רחוקות לייצור נוגדן IgE ספציפי לתרופה הגורם לחרלת/אנגיואדמה ולעיתים נדירות לאנפילקסיס.
רוב החולים עם רגישות לאספירין יכולים לעבור טיפול דהסנסיטיבי בביטחה ולקבלו בהצלחה במקרים של חרלת אידיופתית כרונית. עם זאת, לא התבצעו ניסויים אקראים המתמקדים ביעילות דהסנסיטיזציה של אספירין. בנוסף, ניסוי בדהסנסיטיזציה של אספירין בחולים עם מחלת עורקים כלילית מוגבל מאוד. לאחר דהסנסיטיזציה מוצלחת, יש לעקוב אחר הטיפול באספירין בכדי למנוע רהסנסיטיזציה.
רגישות לאספירין היא תופעה נפוצה ודהסנסיטיזציה יכולה להתבצע באופן בטוח בחולים רבים. יש צורך בניסויים רחבים בכדי לקבוע בטיחות ויעילות טיפול בדהסנסיטיזציה של אספירין בחולים עם מחלת עורקים כלילית כיוון שכיום הנתונים מוגבלים לניסויים במספר קטן של חולים.
JAMA. 2004 Dec 22;292(24):3017-23
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!