תוצאות מחקר פרוספקטיבי המתפרסם היום ב-JAMA תומכות בהנחיות הנוכחיות לפיהן מחלת לב (CVD ) אצל אחד ההורים צריכה להלקח בחשבון כגורם סיכון משמעותי לצורך הגדרת טיפול מניעתי.
במעקב שביצעו החוקרים השתתפו כ-2300 נבדקים שנכללו במאגר צאצאי הפרמינגהם, ואשר היו בגיל מעל 30 (ממוצע-44 ) ללא CVD , ואשר היו ילדים להורים שהשתתפו במחקר הפרמינגהם המקורי.
החוקרים השתמשו ברגרגסיה לוגית כדי למצוא את הקשר בין נוכחות CVD בקרב הורים, לבין שכיחותה בקרב הצאצאים. CVD מוקדם הוגדר כמחלת לב המופיעה אצל גברים מתחת לגיל 55 ומתחת לגיל 65 בקרב נשים.
במהלך תקופת המעקב נמצא שצאצאים להורים עם מחלת לב מוקדמת (אחד ההורים או שניהם) היו בסיכון גבוה יותר למחלת לב. לאחר התאמת גיל, צאצאים זכרים להורים עם מחלת לב מוקדמת היו בסיכון גבוה יותר של פי 2.6 מאשר צאצאים להורים ללא CVD , וצאצאיות נקבות היו בסיכון של 2.3 בהתאמה.
מגבלות המחקר כללו דומיננטיות של אוכלוסיה לבנה, אי בהירות לאפקט הטיפולים התרופתיים המגינים, וחוסר כוח סטטיסטי מספק להעריך הבדל בין אב חולה CVD לאם כזו כגורמי חיזוי לסיכון בצאצאים. כמו כן, הנתונים הסתמכו גם על דיווחי הצאצאים באשר להורים, ואין ביטחון שהנתונים מדוייקים.
מכל מקום, החוקרים מסכמים שנוכחות CVD בקרב הורים מהווה גורם חיזוי וסיכון למחלות לב בקרב הצאצאים, ויש מקום להוסיף מידע זה לרופא הבוחן את רמת הסיכון של המטופל לפתח מחלות לב. מחקר זה גם תומך בצורך לחפש ולחקור כיוונים גנטיים בהתפתחות מחלות לב.
The National Heart, Lung, and Blood Institute supported this study.
JAMA. 2004;291:2204-2211
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!