מחקרים קודמים הציעו כי לחשיפה לבעלי חיים בשלב מוקדם של החיים השפעה מגנה והשפעה מזיקה על אסתמה ומחלות אלרגיות. מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת International Journal of Epidemiology עולה כי השפעות אלו תלויות בסוג בעל החיים, מקור החשיפה, היסטוריה הורית של אסתמה או אלרגיות ומועד החשיפה.
מטרת המחקר הייתה לבחון גורמים העשויים להשפיע על הקשר בין חשיפה לבעלי חיים בגיל צעיר ובין אסתמה ומחלות אלרגיות, במטרה להבין טוב יותר את הנושא. החוקרים התבססו על נתונים אודות ילדים ממאגר Danish National Birth Cohort שגויסו בזמן הריון בין 1996 ועד 2002 והיו במעקב עד גיל 13 שנים. מודלים סטטיסטיים שימשו להערכת הקשר בין חשיפה בגיל צעיר לחתולים, כלבים, ארנבים, מכרסמים, ציפורים ומשק חי ובין אטופיק דרמטיטיס, אסתמה ודלקת לחמית אלרגית באופן כללי, כמו גם לפי מקור החשיפה (ביתית או תעסוקתית), היסטוריה של אסתמה או אלרגיה אצל ההורים, רמת השכלה אימהית ומועד החשיפה.
בסיכומו של דבר, הקשר בין חשיפה לבעלי חיים ובין התוצאים הרלבנטיים היה חלש. עם זאת, חשיפה לכלבים לוותה בסיכון מופחת באופן שולי לאטופיק דרמטיטיס ואסתמה (יחס סיכון מתוקן של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.70-0.94 ויחס סיכון של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.82-0.94, בהתאמה), בעוד שחיפה לפני הלידה לציפורים בבית לוותה בעליה קלה בסיכון לאסתמה (יחס סיכון מתוקן של 1.18, רווח בר-סמך 95% של 1.05-1.32).
מקור החשיפה, היסטוריה של אסתמה או אלרגיה אצל ההורים ומועד החשיפה השפיעו על הקשר בין חשיפה לבעלי חיים ובין הסיכון למחלות אלרגיות. חשיפה לבעלי חיים בגיל צעיר לא הביאה לעליה בסיכון לדלקת אלרגית של הלחמית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הקשר החלש שתואר בין חשיפה לבעלי חיים ובין אטופיק דרמטיטיס, אסתמה ודלקת לחמית אלרגית היה תלוי בסוג בעל החיים, מקור החשיפה, היסטוריה של אסתמה או אלרגיה אצל ההורים ומועד החשיפה, רמז לכך שיש לקחת בחשבון גורמים אלו כאשר בוחנים את הסיכון הקשור בחשיפה לבעלי חיים בגיל צעיר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!