במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב-Brensocatib עשוי להביא לשיפור התוצאות הקליניות בחולים בברונכיאקטזיות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות הטיפול ב- Brensocatib, מעכב הפיך של DPP-1 (Dipeptidyl Peptidase 1), האנזים האחראי להפעלת Serine Proteases בנויטרופילים. המחקר בשלב 2 כלל חולים עם ברונכיאקטזיות ולפחות שתי התלקחויות במהלך השנה האחרונה, אשר חולקו באקראי לקבלת פלסבו, Brensocatib במינון 10 מ”ג, או Brensocatib במינון 25 מ”ג, אשר ניתנו פעם ביום למשך 24 שבועות. החוקרים בחנו את מרווח הזמן עד להתלקחות ראשונה (תוצא הסיום העיקרי), שיעור ההתלקחויות (תוצא סיום משני), פעילות Elastase בנויטרופילים בכיח ובטיחות.
מדגם המחקר כלל 256 חולים, מהם 87 חולקו לקבוצת פלסבו, 82 טופלו ב- Brensocatib במינון 10 מ”ג ו-87 טופלו ב- Brensocatib במינון 25 מ”ג. אחוזון 25 של מרווח הזמן עד להתלקחות ראשונה עמד על 67 ימים בקבוצת הפלסבו, 134 ימים עם Brensocatib במינון 10 מ”ג ו-96 ימים עם Brensocatib במינון 25 מ”ג.
טיפול ב- Brensocatib הוביל להארכת מרווח הזמן עד להתלקחות הראשונה, בהשוואה לפלסבו. יחס הסיכון המתוקן להתלקחות בהשוואת Brensocatib אל מול פלסבו עמד על 0.58 (רווח בר-סמך 95% של 0.35-0.95) בקבוצת הטיפול ב- Brensocatib במינון 10 מ”ג (P=0.03) ועל 0.62 (רווח בר-סמך 95% של 0.38-0.99) בקבוצת הטיפול ב- Brensocatib במינון 25 מ”ג (p=0.046).
יחס שיעורי ההיארעות עמד על 0.64 (רווח בר-סמך 95% של 0.42-0.98) בקבוצת הטיפול ב- Brensocatib במינון 10 מ”ג, בהשוואה לפלסבו (p=0.04) ועל 0.75 (רווח בר-סמך 95% של 0.50-1.13) בקבוצת הטיפול ב- Brensocatib במינון 25 מ”ג, בהשוואה לפלסבו (p=0.17).
עם שני מינוני Brensocatib, פעילות Elastase בנויטרופילים בכיח הייתה מופחתת בהשוואה למצב ההתחלתי לאורך 24 שבועות הטיפול. היארעות אירועים חריגים בשיניים ובעור הייתה גבוהה יותר בקבוצת הטיפול ב- Brensocatib במינונים של 10 ו-25 מ”ג, בהתאמה, בהשוואה לפלסבו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת האפשרית של Brensocatib לטיפול בחולים עם ברונכיאקטזיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!