שימוש ארוך-טווח בפנטוזן פוליסולפט, התרופה הפומית היחידה המאושרת לטיפול בדלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן (Interstitial Cystitis) מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות מקולופותיה פיגמנטרית ייחודית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Ophthalmology.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את שיעורי הימצאות וגורמי סיכון למקול ופתיה בחולים עם היסטוריה של חשיפה ארוכת-טווח לפנטוזן פוליסולפט במאגר Kaiser Permanente Northern California. הם זיהו 475 חולים עם דלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן אשר נטלו לפחות 500 גרם של פנטוזן פוליסולפט במהלך 20 השנים האחרונות ועדיין קיבלו מרשם פעיל לטיפול התרופתי. בסופו של דבר, 117 מהחולים הללו השלימו בדיקת OCT (Optical Coherence Tomography) וצילום קרקעית עין.
מבין חולים אלו, ב-27 חולים (23.1%) היו סימנים דפיניטיביים למקול ופתיה. רק בשלושה חולים עם מקולופתיה הייתה ירידה בראיה מרכזית אל מתחת ל-20/150 בשל אטרופיה גיאוגרפית עם מעורבות של הפוביאה וחדות הראיה הייתה שמורה ברובה ביתר החולים.
הכמות הממוצעת של פנטוזן פוליסולפט שנופקה הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים עם מקולופתיה (1,350 גרם או 13,510 קפסולות), בהשוואה לאלו ללא מקולופתיה (1,040 גרם או 10,387 קפסולות).
שיעור החולים עם מקולופתיה עלה משמעותית עם עליה במינון המצטבר של פנטוזן פוליסולפט, מ-12.7% באלו עם חשיפה של 500-999 גרם ל-41.7% באלו שנחשפו לכמות של מעל 1,500 גרם.
בהשוואה לאלו שצרכו 500-999 גרם, הסיכוי להתפתחות מקולופתיה היה גבוה פי 2.95 באלו שצרכו 1,000-1,500 גרם (p=0.05) וגבוה פי 4.91 באלו שצרכו למעלה מ-1,500 גרם (p=0.01).
מניתוח רב-משתני עלה כי הכמות המצטברת של פנטוזן פוליסולפט הייתה הגורם המשמעותי היחידי שנקשר עם התפתחות מקולופתיה.
ממצאי המחקר עשויים לסייע לרופאי שיניים לייעץ באופן מדויק יותר ולספק מידע פרוגנוסטי טוב יותר למטופליהם.
Ophthalmology, online January 17, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!