במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולות תוצאות מבטיחות לאנטגונסיטים לקולטן P2X3, דוגמת AF-219, בטיפול בשיעול כרוני עמיד לטיפול תרופתי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קדם-קליניים מצאו כי קולטנים P2X3 מצויים בסיבי עצב אפרנטים בדרכי האוויר ותורמים לריגוש-יתר של עצבים תחושתיים. קולטנים אלו עשויים לקחת חלק בהחזר השיעול ולהוביל לשיעול כרוני. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את היעילות של אנטגוניסטים פומיים לקולטן P2X3 להפחתת תדירות שיעול בחולים עם שיעול כרוני עמיד לטיפול.
מדובר במחקר מבוקר-פלסבו שנערך במרכז יחיד בבריטניה. משתתפים עם שיעול כרוני עמיד לטיפול חולקו באקראי לטיפול ב-AF-219, במינון 600 מ”ג, פעמיים ביום, או לפלסבו, ובהמשך, לאחר שבועיים ללא טיפול, חולקו לטיפול הנגדי. החולים, אנשי צוות רפואי והחוקרים לא היו מודעים לטיפול שניתן למשתתפים במחקר.
התוצא העיקרי של המחקר היה תדירות השיעול במהלך שעות היום בתחילת המחקר ולאחר שבועיים של טיפול, באמצעות מדידות שיעול אמבולטוריות.
מבין 34 חולים שהיו במעקב בין 22 בספטמבר, 2011, ועד 29 בנובמבר, 2012, 24 חולים חולקו באקראי לאחת מקבוצות המחקר. מהנתונים עולה כי חלה ירידה של 75% בתדירות השיעול עם נטילת הטיפול הפעיל ב-AF-219, בהשוואה לטיפול דמה (p=0.0003). תדירות השיעול במהלך שעות היום ירדה בממוצע מ-37 שיעולים בשעה ל-11 שיעולים בשעה לאחר הטיפול ב-AF-219, בהשוואה לירידה מ-65 שיעולים ל-44 שיעולים בשעה לאחר פלסבו. שישה משתתפים פרשו לפני תום המחקר לאור הפרעות בחוש הטעם, עליהן דיווחו כל המטופלים שנטלו את הטיפול הפעיל.
לסיכום, מהממצאים עולה כי לקולטני P2X3 תפקיד חשוב בהתפתחות שיעול כרוני ואנטגוניסטים לקולטנים אלו מהווים קבוצת טיפול חדשה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!