מתן סטרואידים בשיאוף אינו יעיל במניעת צפצופים על-רקע זיהום נגיפי בילדים קטנים ואינו מפחית את התסמינים של זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מאיטליה, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Pediatrics.
החוקרים מסבירים כי טיפול ב-Beclomethasone בנבולייזר הינו אחד הטיפולים הנפוצים ביותר בילדים באיטליה וניתן ל-23% מהילדים בגילאי 1-4 שנים. הערכה קפדנית של הרגלי הטיפול הנוכחיים חיונית במקרים אלו והם מדגישים כי ישנה מחלוקת בנוגע לשימוש בתרופות לטיפול באסתמה למניעה ו/או טיפול בצפצופים על-רקע זיהום נגיפי.
מדגם המחקר כלל 525 ילדים בגילאי 1-5 שנים עם היסטוריה של צפצופים בשנה האחרונה, שחולקו לטיפול בן עשרה ימים ב-Beclomethasone במינון 400 מיקרוגרם, פעמיים ביום, או פלסבו, בשל אבחנה של זיהום בדרכי הנשימה העליונות.
מהתוצאות עלה כי בילדים שטופלו ב-Beclomethasone בשיאוף תועד סיכוי דומה להופעת צפצופים במהלך תקופה של עשרה ימים, בהשוואה למטופלים בפלסבו (סיכון יחסי של 0.61).
ההיארעות הכוללת של צפצופים עמדה על 9.0%, כולל 18 ילדים (6.8%) בקבוצת הטיפול ב-Beclomethasone ו-29 ילדים (11.1%) בקבוצת הפלסבו.
מעניין לציין כי הורים לילדים בשתי הקבוצות (63% ו-64%, בהתאמה) חשו כי הטיפול יעיל, למרות הקלה דומה בתסמיני הזיהום בכל קבוצה בתום תקופת הטיפול (46% בכל קבוצה, יחס סיכון של 1.02). לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בתסמינים פרטניים שכללו שיעול, נשימה רועשת, קוצר-נשימה וצפצופים.
החוקרים מציינים כי צפצופים היו פחות נפוצים מהצפוי, ככל הנראה מאחר ומדובר היה באבחנה שנקבעה ע”י הרופאים, ולא ההורים. אי-הכללת ילדים עם צפצופים בתחילת המחקר (33% מהאוכלוסייה שנסקרה) עשויה לשחק גם היא תפקיד, אם כי מספר המשתתפים במחקר שפיתחו צפצופים במהלך ששת החודשים לאחר המחקר תאם לשיעור באוכלוסיה הכללי (30%).
עוד ייתכן כי הממצאים הושפעו מהשיעור הנמוך של היענות מלאה לטיפול רפואי (61.4%). קרוב ל-50% מהמקרים של חוסר-היענות לטיול לוו בחוסר שיתוף פעולה של הילד, גורם אותו לטענת החוקרים יש לקחת בחשבון במתן טיפול בנבולייזר.
ממצאי המחקר מאשרים כי לטיפול במשאפי סטרואידים תועלת מעטה במניעת צפצופים על-רקע זיהום נגיפי ואין השפעה על הפחתת תסמיני זיהום בדרכי הנשימה העליונות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!