רופא הנתקל במטופל עם מחלה דמוית שפעת חייב להיות מסוגל להעריך במדויק את הסבירות לשפעת לעומת זיהומים אחרים.

אבחון וטיפול מהירים משפיעים לא רק על המטופל הבודד, אלא גם על החברה כולה, בכך שניתן לזהות התפרצויות של המחלה ולנקוט אמצעים למניעת התפשטותה.

מגפות שפעת כרוכות בעלויות גבוהות מאוד כתוצאה ישירה מהמחלה וסיבוכיה וכן עלויות בלתי ישירות כתוצאה מאובדן ימי עבודה.

חיסון נגד שפעת מפחית, אך אינו מונע לחלוטין את הסיכון לחלות בשפעת. טיפול יעיל בשפעת תלוי באבחון מהיר של המחלה.

ישנם מספר תכשירים אנטי-ויראליים היעילים בקיצור משך המחלה הקלינית, אך יעילותם תלויה בהתחלת הטיפול בתוך 48 שעות מהופעת התסמינים.

שפעת מאופיינת בשילוב של תסמינים כולל שיעול, חום, כאבי שרירים וכאב ראש.

מטרת מחקר זה לבחון אלו מאפיינים קליניים מסייעים בזיהוי מטופלים עם שפעת לעומת אלו עם מחלה דמויית-שפעת הנגרמת מפתוגנים אחרים.

החוקרים בצעו סקירה של הספרות העוסקת בהערכה קלינית של שפעת על סמך תסמינים. 6 מחקרים עמדו בקריטריונים להכללה במחקר.

לא נמצא ממצא קליני יחיד שיהווה סמן לסבירות גבוהה לקיום שפעת או שלילתה.

עם זאת, העדר חום, שיעול או נזלת נמצאו קשורים בהפחתה משמעותית בסבירות לשפעת.

במחקרים שבדקו מטופלים מעל גיל 60 בלבד נמצא שהשילוב של חום, שיעול והופעה חדה של המחלה היו קשורים בסבירות הגבוהה ביותר לשפעת. במטופלים מעל גיל 60, התעטשות הפחיתה את הסבירות שבדובר בשפעת.

ניתן לזהות מטופלים עם מחלה דמויית שפעת על סמך ממצאים קליניים, אך הם אינם יעילים במיוחד בזיהוי או שלילה של מחלת השפעת. על מטפלים להשתמש במידע אפידמיולוגי מעודכן על מנת לברר האם קיימת התפרצות של שפעת בקהילה שלהם ולהחליט האם לטפל באופן אמפירי במטופלים עם מחלה דמויית-שפעת או להשתמש בבדיקות מהירות לזיהוי נגיף השפעת שיסייעו בהחלטות הטיפוליות.

למאמר

Does This Patient Have Influenza?, Stephanie A. Call, Mark A. Vollenweider, Carlton A. Hornung, David L. Simel, W. Paul McKinney , JAMA. 2005;293:987-997. ,