אטורבסטטין נראה כמסייע באופן משמעותי בהפחתת swollen joint במטופלים עם דלקת פרקים שגרונית פעילה (RA ), וזאת במקביל לטיפול תרופתי הולם שגרתי.

במחקר זה שנערך באירלנד, בוצעה הערכת מצב מחלה ב-116 מטופלים, בגיל ממוצע של 56, למשך 6 חודשים לאחר רנודמיזציה בין 40 מ”ג אטורבסטטין או פלצבו.

החולים סבלו מ-RA במשך 11.5 שנים בממוצע, וקיבלו טיפול שגרתי במהלך המחקר. במסגרת הטיפול ניתנו גם הזרקות תוך מפרקיות של קורטיקוסטרואידים, אך לא בתקופה של 4 שבועות לפני הרנדומיזציה.  

ניתוח התוצאות ע”פ נתוני ההיענות לטיפול כאשר ההתייחסות לאלו שלא השלימו את תקופת המעקב כלא מגיבים לטיפול.

התוצאות העיקריות שנבחנו היו שינוי במדד פעילות המחלה (DAS28 ) , ושיעור המטופלים שהשיגו את יעדי הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (EULAR ).

לאחר 6 חודשים, 31% מהמטופלים שטופלו באטורבסטטין, לעומת 10% מקבוצת הפלצבו, השיגו תגובה לפי DAS28 ו-EULAR .

בקבוצת האטורבסטטין הושג שיפור של 0.5- נקודות, בהשוואה ל-0.03 בקבוצת הפלצבו.

התאמה לטיפול במתוטרקסט, אשר היה בשיעור גבוה יותר בקרב קבוצת האטורבסטטין, לא שינה את המשמעות הסטטיטית של הירידה ב-DAS28 .

כמו כן נמצאה ירידה במדדי CRP ושקיעה של כדורי דם אדומים בשיעורים של 50% ו-28% בהתאמה, בקבוצת האטורבסטטין בהשוואה לפלצבו.  

הירידה הממוצעת ב-swollen joint  הייתה 2.16- לטובת האטורבסטטין. בקבוצה זו המטופלים גם הראו שיפור בגורמי הסיכון הווסקולרים שלהם. שיעור תופעות הלואי היה שווה בשתי הקבוצות.

בנוסף לכך, 53 מטופלים מקבוצת האטורבסטטין, בהשוואה ל-45 מקבוצת הפלצבו סיימו את תקופת המעקב של 6 החודשים, דבר שלדעת החוקרים מדגים את יעילות וסבילות הטיפול.

למרות שהשינוי במדד ה-DAS28 היה צנוע יחסית, הירידה המובהקת מהווה הוכחה לגישה שציר הפעילות של הסטטינים מהווה הזדמנות תראופוטית, מסכמים החוקרים. דרושים כמובן מחקרים נוספים לצורך אישור הכללת הסטטינים בטיפול ארוך הטווח ב-RA .

למאמר

Trial of Atorvastatin in Rheumatoid Arthritis (TARA): double-blind, randomised placebo-controlled trial