אפידמיולוגיה ושכיחות
• אנוריזמות שלא דיממו מופיעות בכ־3%–5% מהאוכלוסייה הבוגרת, לרוב מתגלות אקראית.
• גורמי סיכון: מין נקבי, יתר לחץ דם, עישון, סיפור משפחתי של דימום תת-עכבישי, מחלות רקמת חיבור, מחלת כליות פוליציסטיות (כמו ADPKD).

ערכת סיכון לקריעה
• הסיכון לקריעה אינו אחיד ותלוי בגורמים רבים:
o גודל האנוריזמה – מעל 7 מ”מ באזורי MCA או ACA, או אף קטנות יותר באזור אחורי (כמו basilar tip), נמצאות בסיכון גבוה.
o מיקום – אזור המעגל האחורי, bifurcations ו-anterior communicating artery מועדים לקריעה.
o גורמים ביולוגיים – מבנה דופן, דלקת מקומית, וזרימת דם חריגה.

גישות אבחנתיות
• הדמיה לא פולשנית: CTA או MRA.
• לעיתים נעשה שימוש ב־DSA (אנגיוגרפיה דיגיטלית) לאבחנה מדויקת ולתכנון טיפול.
החלטה טיפולית – מעקב מול התערבות
• מעקב מומלץ לרוב כאשר מדובר באנוריזמות קטנות, אסימפטומטיות, עם פרופיל סיכון נמוך.
• התערבות (כמו clipping או coiling) נשקלת במקרים של אנוריזמה גדלה, סימפטומים נוירולוגיים, או פרופיל קריעה גבוה.

אפשרויות טיפול
1. Clipping ניתוחי פתוח – נחשב טיפול מסורתי עם משך אשפוז ארוך יותר ויותר פגיעות נוירולוגיות משניות, דורש גישה ניתוחית פולשנית.
2. Coiling אנדווסקולרי – כולל סטנטים או מכשירים מסוג flow diverters, פחות פולשני, נחשב לבטוח יותר עם משך אשפוז קצר יותר ופחות פגיעות נוירולוגיות משניות , דורש מעקב צמוד מחשש להישנות.

גורמים בקבלת החלטות
• קבלת ההחלטה מבוססת על שקלול של:
o סיכון אינדיבידואלי לקריעה
o סיכון מהליך ההתערבות
o העדפות המטופל
o תוחלת חיים צפויה

המלצות לסריקה ומעקב
• לא קיימות המלצות גורפות לסקר אוכלוסייה כללית.
• סריקה נחשבת באנשים עם היסטוריה משפחתית, או מחלות תורשתיות (כמו תסמונת אהלרס־דנלוס, ADPKD וכו’).
• פרוטוקול מעקב עשוי לכלול הדמיה כל 6–24 חודשים בהתאם למקרה.

לסיכום
המאמר מדגיש כי הטיפול באנוריזמות שלא דיממו דורש גישה אינדיבידואלית ומאוזנת. הוא תומך בהפעלת שיקול דעת רב־מערכתי (נוירולוגי, נוירוכירורגי, קרדיווסקולרי), תוך שקילת סיכון לקריעה מול סיכון טיפולי – לטובת שיפור בטיחות המטופל בטווח הקצר והארוך.

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר

Unruptured Intracranial Aneurysms 
Dr. Christopher S. Ogilvy