אגוניסטים ל-GLP-1 מהווים התקדמות משמעותית בטיפול בהשמנת יתר עבור חולים עם או בלי סוכרת. כך למשל, בניסויים קליניים, משתתפים איבדו 15%-20% ממשקל גופם לאחר הטיפול, כתלות בסוג התרופה. עם זאת, מחקרים גם הראו שברגע שאנשים מפסיקים לקחת את התרופות – מבחירה, בגלל מחסור בתרופה או עקב בעיות נגישות – הם חוזרים לרוב למשקלם המקורי.
“מה שמתסכל במיוחד הוא העובדה שגם בעת השימוש בתרופה, בשלב מסוים מגיעים למצב של שיווי משקל ומפסיקים לרדת במשקל. כל מחקר על טיפול לירידה במשקל שנעשה במהלך 40 השנים האחרונות לערך הדגים מצב דומה, בין אם מסתכלים על מחקרי ה-phentermine/topiramate, מחקרי ה-bupropion/naltrexone, או המחקרים לגבי ניתוח בריאטרי”, אמרה פרופ’ פטימה סטנפורד, רופאת השמנה מבית החולים הכללי במסצ’וסטס ופרופ’ בבית הספר לרפואה של הרווארד.
“הסיבה? הגוף יודע מה הוא צריך לעשות כדי לשמור על עצמו, והמוח יודע איפה הוא אמור להיות. כשיורדים במשקל ומגיעים למה שהגוף מרגיש שהוא מצב לא תקין, הוא מתנגד ומתקן את המצב. כך למשל, כשהגוף יורד מתחת למצב הקבוע שלו, הורמון הרעב גרלין, שעובד על המוח, מופרש ועולה”.
“זה סוג של משיכת חבל בין הגוף לבין כל אסטרטגיות הירידה במשקל המיושמת, מתרופות, לניתוח ועד לשינויים באורח החיים. המטופל מתחיל להבחין בשינויים באופן שבו הגוף שלו מגיב. בדרך כלל, הם יגידו שהם לא מרגישים שהטיפול עובד כבר אותו הדבר. אבל הטיפול פועל כמו שהוא תמיד עבד – מלבד לכך שהגוף שלו מתאקלם למצב החדש”, היא הוסיפה וציינה כי “עם הירידה במשקל, חילוף החומרים מאט. אם מטופלים צריכים 2000 קלוריות ביום כדי לשרוד במשקל מסוים, לאחר מכן שהם ירדו 50 קילו, ייתכן שהם יצטרכו רק 1000 קלוריות ביום”.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!