קרוב לשליש מהחולים עם הופעה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) מדווחים על כאב משמעותי וממושך לאחר 21 חודשים של טיפול משולב, כך עולה מנתונים חדשים משבדיה שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את מהלך הכאב בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית בשלב מוקדם ועמידה למתוטרקסט אשר חולקו באקראי לטיפול ב-Infliximab לעומת משלב Sulfasalazine עם Hydroxychloroquine. מחקר SWEFOT (Swedish FarmacOTherapy) היה מחקר אקראי, מבוקר, בתווית-פתוחה, שכלל חולים עם הופעה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית.
לאחר שלושה חודשי טיפול במתוטרקסט, חולים לא השיגו את יעד פעילות מחלה נמוכה (מדד DAS של עד 3.2 נקודות) חולקו באקראי לתוספת Infliximab (128 חולים) או משלב Sulfasalazine עם Hydroxychloroquine (130 חולים) והיו במעקב למשך 21 חודשים. החוקרים מדווחים כעת על מדדי VAS (Visual Analog Scale) להערכת כאב, כאב בלתי-נסבל (מדד VAS של מעל 40 מ”מ) וכאב בלתי-מנסבל למרות בקרה דלקתית (כאב עמיד; מדד VAS של מעל 40 ורמות CRP של מתחת ל-10 מ”ג/ליטר).
מהנתונים עולה כי 50% מהחולים (258 משתתפים) דיווחו על כאב בלתי-נסבל בעת ההקצאה האקראית וכי שיעור זה ירד ל-29% לאחר 21 חודשים (P<0.001), כאשר כאב עמיד לטיפול היווה כ-82% מכלל המקרים של כאב בלתי-נסבל.
מהשוואת שתי הקבוצות עלה כי השטח מתחת לעקומת מדדי VAS להערכת כאב היה קטן יותר בקבוצת הטיפול במשלב מתוטרקסט עם Interferon (p=0.01) ולאחר 21 חודשים, 32% מהמטופלים במשלב זה ו-45% מאלו תחת טיפול משולש במתוטרקסט עם Sulfasalazine ו-Hydroxychloroquine דיווחו על כאב בלתי-נסבל (סיכון יחסי מתוקן של 0.68, p=0.008).
באשר לכאב עמיד לטיפול, החוקרים לא זיהו הבדלים בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות טיפול פעיל, קרוב לשליש מהחולים עם הופעה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית מדווחים על כאב בלתי-נסבל לאחר 21 חודשים ולרוב מדובר היה בכאב עמיד. תוספת Infliximab לעומת Sulfasalazine עם Hydroxychloroquine לטיפול במתוטרקסט הובילה להפחתת הכאב המצטבר וכאב בלתי-נסבל לאחר 21 חודשים.
Arthritis Care & Research
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!