בקרב מתבגרים בארצות הברית עם הרמות הנמוכות ביותר של יוד בשתן תועד סיכוי גבוה פי חמש לאובדן שמיעה עם הבנת דיבור, בהשוואה לאלו עם רמות יוד גבוהות יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת JAMA OtolaryngologyHead & Neck Surgery.
החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין רמות יוד בשתן ובין שני סוגים של אובדן שמיעה תדירות דיבור ותדירות גבוהה במדגם ארצי מייצג שכלל 1,198 מתבגרים שהיו בגילאי 12-19 שנים ולקחו חלק בסקרי NHANES לשנים 2007-2010.
עם אובדן שמיעה בתדירות דיבור, אדם עשוי להתקשות להבין דיבור במהלך שיחה. ככל שהחסר חמור יותר, כך הקושי בהבנה גדול יותר, בפרט במצבים קשים להאזנה, כמו סביבה או שיחת טלפון.
מאחר ואין סף להגדרת חסר יוד ברמת הפרט (רק ברמת האוכלוסיה), החוקרים סיווגו את המתבגרים לשלוש קבוצות, על-בסיס רמות יוד בשתן באוכלוסיה לפי ארגון הבריאות העולמי: פחות מ-100 מיקרוגרם/ליטר, 100-199 מיקרוגרם/ליטר (קבוצת ייחוס) ומעל 200 מיקרוגרם/ליטר. לאחר מכן, הם סיווגו את הקטגוריה התחתונה לשתי קטגוריות של יוד בשתן: 50-99 מיקרוגרם/ליטר ומתחת ל-50 מיקרוגרם/ליטר.
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 15 שנים, 52% היו גברים. ריכוז היוד הממוצע בשתן עמד על 154 מק”ג/ליטר ורמות של מתחת ל-100 מק”ג/ליטר תועדו ב-31% מבני הנוער, רמות של 100-199 מיקרוגרם/ליטר תועדו ב-30% ורמה של מעל 200 מק”ג/ליטר תועדה ב-39% מהנבדקים.
החוקרים מדווחים כי 7.7% מהמתבגרים סבלו מאובדן שמיעה בתדירות דיבור ו-11.2% סבלו מאובדן שמיעה בתדירות גבוהה.
בהשוואה לקבוצת הייחוס (ריכוז יוד בשתן בטווח 100-199 מק”ג/ליטר), בקרב מתבגרים עם ריכוז יוד בשתן של פחות מ-50 מק”ג/ליטר תועדה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של אובדן שמיעה בתדירות דיבור, לאחר תקנון למשתנים שונים.
החוקרים לא זיהו קשר משמעותי בין אובדן שמיעה בתדירות דיבור ורמות גבוהות של יו בשתן או בין אובדן שמיעה בתדירות גבוהה וכל רמה של יוד בשתן.
לאור הממצאים הללו וההשלכות ברמת בריאות הציבור של צריכת יוד נמוכה במתבגרים, החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא זה.
JAMA Otolaryngol Head Neck Surg. Published online June 7, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!