מנתונים חדשים עולה כי ביצוע התערבות כלילית מילעורית בגישה רדיאלית מלווה בסיכון מופחת לאירועים כליליים מג’וריים, שיעורי תמותה לאחר 30 ימים ושיעור דימום מג’וריים בכל קבוצות הגיל, בהשוואה לפרוצדורות בגישה פמוראלית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מנתונים אקראיים ומבוקרים ורישומים בבריטניה עולה כי קיים סיכון מופחת לסיבוכי דמם באתר הגישה ובשיעורי התמותה/סיבוכים לבביים מג’וריים בקבוצות חולים נבחרות לאחר התערבות כלילית מילעורית בגישה רדיאלית, בפרט התערבות ראשונית ובאלו בסיכון גבוה לסיבוכי דמם.
החוקרים אספו נתונים אודות התערבות כלילית מילעורית ברחבי בריטניה להערכת הבדלים בין גישות צנתור כלילי ב-469,983 מטופלים לאחר התערבות כלילית מילעורית בבריטניה בתקופה שבין ינואר 2006 ועד דצמבר 2012.
המדגם כלל חולים לאחר התערבות כלילית דרך עורק המפשעה או דרך העורק הרדיאלי. תוצאי הסיום העיקריים כללו את שיעורי התמותה לאחר 30 ימים ושיעור סיבוכים כליליים מג’וריים (משלב הכולל תמותה באשפוז ואוטם שריר הלב באשפוז או אוטם חוזר, רה-וסקולריזציה באשפוז ואירוע צרברווסקולארי).
המשתתפים סווגו לפי קבוצות גיל: מתחת ל-60 שנים, 60-70 שנים, 70-80 שנים ו-80 שנים ומעלה. ללא תלות באתר הגישה, שיעור הסיבוכים הכליליים המג’וריים ושיעורי התמותה הלא-מתוקנים לאחר 30 ימים היו נמוכים יותר באופן עקבי בחולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה להתערבות בגישה פמוראלית בכל קבוצת גיל.
לאחר תקנון למשתנים שונים זוהתה ירידה לא-מובהקת של 23% בשיעור הסיבוכים הכליליים המג’וריים באלו מתחת לגיל 60 שנים (יחס סיכויים של 0.68) על-רקע צנתור בגישה רדיאלית, אך זוהתה ירידה מובהקת סטטיסטית על-רקע פרוצדורה בגישה רדיאלית בכל שלוש קבוצות הגיל המבוגרות יותר. החוקרים מוסיפים כי הגישה הרדיאלית מלווה עוד בניוד מוקדם של המטופל ונוחות רבה יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!