מניתוח נתונים חדשים עולה כי במידה וממתינים עד שלחץ הדם הסיסטולי עולה מעבר ל-150 מ”מ כספית עד להגברת הטיפול לאיזון יתר לחץ דם חלה עליה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה. בנוסף, דחיית הגברת הטיפול למשך שישה שבועות בחולים אלו, כמו גם דחיית ביקור המעקב לאחר התאמת הטיפול התרופתי, מלווים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות קרוב ל-89,000 מבוגרים עם יתר לחץ דם וגישה לרופא ראשוני בבריטניה. המשתתפים היו במעקב במשך למעלה משלוש שנים לאחר תקופת הערכה לטיפול, שהוגדרה כלחץ הדם הסיסטולי הנמוך ביותר בו הוגדל הטיפול התרופתי ליתר לחץ דם. הגברת הטיפול הוגדרה כהעלאת מינון או הוספת תרופה נוספת.
בסיכומו של דבר, לאחר שזוהה צורך בהגברת הטיפול, מרווח זמן קצר עד להגברת הטיפול התרופתי לווה בירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים או תמותה. לדוגמא, עיכוב של למעלה מ-1.4 חודשים לאחר זיהוי לחץ דם סיסטולי מעבר לסף המקובל לווה בעליה משמעותית של 12% בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים או תמותה. לאחר הגברת הטיפול, המתנה במשך למעלה מ-2.7 חודשים לפני בדיקת מעבדה של הרופא המטפל לוותה בעליה משמעותית של 18% בסיכון לתוצא הסיום המשולב.
כאמור, סף לחץ דם סיסטולי של מעל 150 מ”מ כספית לווה בעליה פרוגרסיבית בסיכון לסיבוכים. בחולים עם לחצי דם בטווח שבין 130-150 מ”מ כספית לא תוארה עליה בסיכון.
ממצאי המחקר תומכים בהשגת יעדי לחץ דם בהקדם ומעידים על חשיבות מעקב סדיר לצמצום הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!